יום שני, 29 באוגוסט 2011

דברים על הדרך

לפני כחודש הגיע חבר שלנו לנסיעת עסקים (איזה כיף לגור בעמק הסיליקון, כך יש פה ושם ביקור מחברים לרגל עסקים!). 
הפעם, במקום לשבת איתו במסעדה נחמדה, לקחנו אותו לטיול של יום אחד. מכיוון שנסענו קצת יותר משעתיים והחבר ישב מקדימה עם המפרנס, אני קיבלתי שעתיים של שקט יחסי במושב האחורי. בין ריב אחד לשני של הילדים במושב האמצעי, היתה לי הזדמנות לחשוב קצת בשקט. 
להלן רשימת תובנות מהנסיעה הזו, דברים שכדאי שאני אזכור לאורך זמן -

- התאהבתי מחדש בפרפר נחמד ועוזי חיטמן
 פרפר נחמד מנגן על DVD נייד לילדים - הדרך היחידה לנסיעה ארוכה עם ילדים!

- כשמפרסמים ב iso, לפעמים כותבים posting for a friend כי מי רוצה לפרסם בקהילה הישראלית שהוא מבקש המלצה למשחה לטחורים? בוא נאמר שזה חבר שלי ששואל. כמו שבאים לפסיכולוג ואומרים "לחבר שלי יש בעיה"

- טוב לפעמים להתעקש לקחת מבקרים מישראל לטיול כי אז אנחנו יוצאים מהבית ומגלים דברים חדשים, גם ללא ״סיבה טובה״ של חופש מביה״ס. גם אם יש להם מחר ישיבה של 12 שעות, תתעקשו ותהיו הכי פולניים - "נו, עד שהגעת, לא תרצה לראות?"

- נחמד להזכר כמה יפה כאן וכמה שונה, בכל אופן אנחנו כבר לוקחים כמובן מאליו דברים שהם מאד יוצאי דופן למי שרק אתמול נחת מישראל. כמו למשל לנסוע שעתיים לנאפה, לקנות כריכים וסלטים מיוחדים ביקב, לשבת על מחצלת או על ספסל פיקניק שנמצא בחצר ולאכול תחת צל העצים, עם כוסית יין כמובן.

חצר היקב V. Sattui Winery

- לא נעים לדעת שברגעים אלו מתקיימת הפגנה של עשרות אלפים בתל אביב, של צעירים ממעמד הביניים בדיוק כמוני, שיצאו לרחוב ולא מוותרים בקלות הפעם, ואני יושבת במושב האחורי של רכב רחב ונוח, בדרכי לעמק נאפה כדי לטעום יינות ולהנות מהנוף.
 גם הקטנה טעמה יין ב Castello di Amorosa

- השידור הישיר של חדשות ערוץ 2, בטלפון הנייד לפחות, הוא הרבה יותר טוב מחדשות ערוץ 10. לתשומת ליבו של הקורא האקראי שיש לו קשרים במחלקת האינטרנט של ערוץ 10!

- לא לחשוש, לארוז את הילדים ולנסוע בסופ״ש מדי פעם למקומות שנמצאים ברדיוס של יותר משעת נסיעה. נכון ש״לא בא לי״ בסופ״ש לעבוד קשה מדי אבל בכל זאת, אנחנו חיים במקום יפה וכדאי להנות כל עוד אפשר וכל עוד אנחנו פה. שלא נתחרט אחר כך! 

וכעת - למשהו מתוק.

לפני כחודש נערכה בגן של הקטנה מכירת אוכל, כשכל ההכנסות עברו לאחת הגננות שבנה חלה בסרטן די נדיר ועלות הטיפול גבוהה מאד. לכבוד המכירה הכנתי את הפאי הבא והדבר השלילי היחד שיש לי לומר עליו זה שהמפרנס התבאס שהוא לא זכה לטעום ממנו.



פאי שוקולד אפוי
מתכון של אורן בקר, עם שינויים והתאמות שלי

המרכיבים (לתבנית קפיצית בקוטר 22 ס"מ(
לבסיס:
1 חבילה (200 גרם) חמאה קרה
1/2 כוס (60 גרם) אבקת סוכר
1 כוס (85 גרם) אבקת שקדים טחונים
1 ביצה (55 גרם) גדולה טרופה
2 כוסות (280 גרם) קמח לבן בהיר
1/2 כפית (3 גרם) תמצית וניל

למלית שוקולד:
1.5כוס (300 מ"ל) שמנת מתוקה
3 חבילות (300 גרם) שוקולד מריר 54% מוצקי קקאו, קצוץ
3 חלמוני ביצה
3 כפות (30 גרם) חמאה רכה
1 כף אייריש קרים

אופן ההכנה :
  1. רפדו את תחתית התבנית בנייר אפיה (סמנו את עיגול התחתית על הנייר וגזרו), שמנו את התחתית ואת הצדדים כדי שתוכלו לנתק את התבנית ואת נייר האפיה בקלות מבלי לגרום נזק לתחתית
  2. הבסיסבאמצעות וו גיטרה מעבדים את החמאה, אבקת הסוכר והשקדים. מוסיפים את הביצה ומאחדים יחד עד לקבלת קרם.
  3. מוסיפים את הקמח המנופה וחומרי הטעם ומערבבים היטב.  חשוב לעבד את הבצק מעט ככל האפשר. ככל שמעבדים אותו יותר, הוא יהיה קשה יותר ויאבד מפריכותו
  4. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומכניסים למקפיא לעשר דקות.
  5. מוציאים את הבצק, מרדדים ומניחים בתוך התבנית (שימו לב שהדפנות בגובה אחיד!). מחוררים את בסיס הבצק באמצעות מזלג ומכניסים למקרר לשעה לפחות (יש לתת לקלתית לנוח היטב לפני האפייה על מנת שבזמן האפייה שולי הבצק יוותרו יפים ולא יאבדו מגובהם)
  6. לאחר כשעה, מניחים על הבצק נייר כסף ואופים את הקלתית אפייה מלאה בחום של 170 מעלות למשך כרבע שעה. מצננים היטב.
  7. מלית השוקולדמרתיחים את השמנת יחד עם האייריש קרים. כשהם מתחילים לרתוח (רואים בועות קטנות בצדדים), מורידים מהאש ומוזגים על פתיתי השוקולד. נותנים ולחומרים להכיר אחד את השני ורק אחרי דקה מערבבים היטב לקבלת קרם חלק. מוסיפים את החלמון והחמאה, ומערבבים עד לקבלת למרקם אחיד.
  8. יוצקים את מלית השוקולד מעל הקלתית האפויה ואופים למשך כ-25 דקות בחום של 160 מעלות.
מצננים היטב את העוגה במקרר או בפריזר.
לקישוט, ניתן לפזר קוקוס ובאמצע להניח דובדבן, או לפזר בקצוות סוכריות אדום-לבן, כל מה שעולה על רוחכם אבל אינו דומיננטי כדי שלא יהרוס את הרושם של הפאי.
ותאמינו לי, הוא עושה רושם. הוא נמכר עבור $15 תוך עשר דקות!
לסיום אשאיר אתכם עם משפט שהיה על שלט בדרך לנאפה, ואימצתי אותו בתור המוטו החדש שלי -

 Have a great day, it's up to you!


יום שני, 22 באוגוסט 2011

תזכורת מתוקה

חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שכתבתי על משהו שאפיתי, כיאה לבלוג עם כותרת כמו שלי.
במקום משהו חדש, החלטתי להזכיר לכם כמה מהדברים שהכנתי במהלך השנה האחרונה והם עדיין האהובים עלי. כמובן שאלו הם גם הדברים שאני אוהבת את התמונות שלהם, סך הכל מאפה צריך גם להיות פוטוגני!
עם החזרה לשגרת בית הספר והבקרים הפנויים שחזרו אלינו (יבורך השם!!!), להלן כמה הצעות כיצד להעביר את הזמן, על קפה עם חברים כמובן (המתכונים המודגשים הם קישורים לפוסטים המפרטים את המתכון).

נתחיל בקאפקייקס שהכנתי ליום ההולדת של הקטנה - 

 קאפקייקס וניל עם סוכריות מעורבבות בבלילה, עם ציפוי קרם תות וסוכריות צבעוניות.

אתם יכולים לקחת בלילה של עוגת וניל שאתם אוהבים (או אפילו מוכנה מהקופסא, כמו פילסברי למשל) ולהוסיף חופן סוכריות צבעוניות. החלו אפילו למכור כאן את התערובת יחד עם הסוכריות. אני חשבתי על הרעיון הזה קודם!

ביום האחרון של הצהרון של הבכור, הילדים זכו לגרסא שוקולדית של המאפינז, שהיו בעצם אותם קאפקייקס (וניל עם סוכריות) בציפוי קרם שוקולד וסוכריות צבעוניות. משנים את הציפוי והופכים אותם ל"של בנים" ולא ל"של בנות".



מיני מאפינז שוקולד עם נגיעות חלבה וניל.

אפשר להכין עם כל בלילת שוקולד שאתם אוהבים, להניח בתבנית של מיני מאפינס ולפזר מעל פירורי חלבה.

בישקוטים, חברים מצוינים של קפה טוב ושיחה טובה עוד יותר,
ופייבוריט של הקורא הנאמן דני.

פאי שוקולד ופקאנים. קליל להכנה ואחד הפייבוריטים בעיני השוקוהוליסטים בביתי.

יש גרסא בה השוקולד הוא יותר בראוני, ואנחנו מריירים על הגרסא 
בה השוקולד הוא פאדג' נמס...יאמממ... 

 מוס שוקולד-אספרסו עם בננות וקוקוס קלוי, 
קינוח שעבורו לוקחים כף גדולה ומסלקים את האחרים מהמטבח

אלו רק חמישה מתכונים מתוך מגוון ההצעות שהגשתי בבלוג הצנוע שלי, שהם עצמם נבחרים מתוך מה שהכנתי במהלך השנה הראשונה שלי בסאניוויל. אני מבטיחה שעכשיו, משהתפנו לי שעות הבוקר, אחפש דברים חדשים להכין ולשתף.

אם מישהו רוצה מתכון למאפה שנהנה ממנו ולא כתבתי עליו - אמרו לי ואשמח לשתף.

לחיי השנה השניה, קלה יותר וטעימה אף יותר!

יום שני, 15 באוגוסט 2011

סיום שנה א' בלימודי סאניוויל

באמצע אוגוסט 2010 נחתנו ארבעתנו בסאניוויל והחלה ההרפתקה החדשה בחיינו. כיום, שנה אחרי, אני יכולה לסכם מספר דברים וחוויות -
  • אני יודעת להרים את התריסים הונציאניים בלי שצד אחד יברח לי ויפול חזרה למטה.
  • אני יודעת איפה לקנות את המלפפונים הנכונים, איפה את העגבניות הנכונות ואיפה את  הגבינות הנכונות. וזה לא באותם מקומות.
  • אני לא צריכה לחשב מה השעה בישראל לפני שאני מרימה טלפון
 הפרש השעות, כפי שהילדים הרגישו ביום הראשון שנחתנו כאן. 
השעה היתה שעת אחה"צ מוקדמת אבל אמצע הלילה בישראל.

    • ריח הקארי שמגיע מהשכנים כבר לא מפריע לי
    • אני כבר לא צריכה מתרגם כשאני מדברת עם התופרת הקוריאנית, הגנן המקסיקני, האמא ההודית מבית הספר, מוכר הדגים הסיני והטלמרקטינג האמריקאי שבולע מלים
    • אני לא מתרגשת מהחוקים של בית הספר (״אנו לא מעודדים שיתוף ולכן נבקש לא לתת לילדים לשתף אחרים בתיק האוכל שלהם״, ״אנו שומרים על פרטיות ולכן לא ניתן לכם דף קשר של הורי התלמידים בכיתה״ הן חלק מהפנינים ששמעתי השנה)
    •  אני יודעת שביוני המקום יתרוקן מישראלים ויהיה נורא שקט עד סוף יולי כי כולם נוסעים לביקור בישראל
    • כשאורזים חפצים לקראת נסיעה לחוף הים, כבר לא עוברת בראשי המחשבה שמדובר על נסיעה של שעה בערך
    • אם אני רואה בחנות משהו שמוצא חן בעיני כגון סנדלים לקטנה או חולצה לבכור, אני לא חושבת פעמיים ושמה בעגלה. אם לא יתאים, מחזירים.
    • טבעי לי לראות כפפות, מעילים וצעיפים וקישוטים של הלוואין (ליל כל הקדושים, בסוף אוקטובר), על המדפים בחנויות כבר בתחילת יולי
     יולי וחם בחוץ אבל צריך להתכונן לחורף!
    • אני יודעת איפה הקוסקו (costco) שתמיד צפוף בו כי אליו הולכים כל ההודים (זה של Sunnyvale) ואיפה הקוסקו הרגוע יותר (mountain view)

    אבל -  

    • את המיקוד של השכונה הכרתי עוד בישראל ואני שולפת אותו בקלות בעברית אבל כל פעם שאני מתבקשת לומר אותו באנגלית, אני מגמגמת לשניה. את מספר הטלפון שלי, לעומת זאת, אני זוכרת באנגלית אבל מגמגמת לשניה כשמבקשים אותו בעברית.
    • לפעמים אני עדיין מתבלבלת וחושבת שיום שני, שהוא תחילת שבוע העבודה, הוא יום ראשון. 
    עד כאן סיכום שנה א'. מכיוון שהלימודים הם תלת-שנתיים עם אפשרות להמשך לימודים מתקדמים, יהיה מעניין לראות את סיכום שנה ב' בסאניוויל וכן הלאה.

    אז להתראות בשנה"ל הבאה!

    יום שני, 8 באוגוסט 2011

    מבצע בטטה

    לביקור בישראל הגענו עם שתי רשימות. אני הגעתי עם רשימת קניות והמפרנס הגיע עם רשימת מסעדות.
    מאחר ואני לא מבקרת מסעדות, לא במקצועי ולא בתחביבי, חשבתי שיהיה מעניין לבדוק את הקינוחים שלהם. קוראי הנאמנים מכירים את תחביב האפיה שלי ויבינו את הסקרנות.

    התחלנו בביקור ב״צפרה״ של אבי קונפורטי, ברחוב יגאל אלון.
     סשימי אננס. פרוסת האננס המיובש נותן מראה של גלגל-ענק, מראה מעניין לקינוח
     רצועות תפוחים בקרמל עם כדור גלידה בטעם קרמל ופרוסת תפוח מיובש. 
    לקונפורטי יש משהו עם נושא ה"עיגול גבוה מעל קינוח"?
     קרם ברולה עם קוביות קטנטנות של אפרסקים, תפוחים ומנגו. 
    הקינוח הכי טעים והכי מעניין ב"צפרה"


    המקום הבא היה יותר עבור המנות העיקריות, אז שמחנו לפגוש חברים ב״חדר האוכל״ שנמצא בבמתחם גולדה, ליד תיאטרון הקאמרי.
     שניצל עוף ופירה (מה לעשות, אני נוסטלגית)
    השניצל לא היה מדהים בכלל אבל הפירה... או, הפירה...
    שיפוד איציק. כן, אני יודעת. וזה לא היה שיפוד, הגיע רק הכבד ללא מקל המתכת. 
    אבל השם, נו. כולה מדובר במנת כבד עוף עםבצל מקורמל, ריבת משמשים ופירה. 
    לא תצליחו לשכנע אותי לאכול כבד (רק סבתא שלי הצליחה להסתיר אותו יפה בכבד קצוץ) ועל הפירה כבר הבעתי עמדה נחרצת בתמונה הקודמת - אני יכולה לקחת קשית ולשתות אותו, הוא היה כל-כך רך וטעיייייים...

     ומנת פתיתים ים תיכונית לצמחונים שהפתיעה בטעמה. 
    עגבניות מיובשות, זיתים, ריחן, דלעת אפויה ואפונה שביחד הרכיבו מנה ממש נחמדה. 
     לקינוח, מוס שוקולד וקראמבל תפוחים שלצערי הרב מאד (מאד מאד מאד!) 
    ממש לא היה לי מקום חוץ מכפית קטנטנה. 
    אם היתה לי עוד הזדמנות, הייתי באה לביקור חוזר של קפה ושתי המנות האלו. 
    אמנם לא מנות יוצאות דופן אבל טעימות

     ולסיום, לא אוכל בלי להזכיר את ארוחת הבוקר הנפלאה ב"קפה קפה" בהוד השרון.

    ארוחה שכזו תמיד היתה טעימה ומשביעה אבל אחרי שנה שלמה של ריחוק, 
    תאמינו לי שהיא קבלה טעם שהשף לא חלם עליו.
    חבל, כה חבל שהישראלים שגרים באזורנו הם אנשי הייטק ומהם, כנראה, לא תגיע הישועה של ארוחת בוקר שכזו. נשאר רק לחכות לביקור הבא בישראל.

    יום שני, 1 באוגוסט 2011

    זה שיר פרידה


    הפוסט הזה מוקדש לחנות שהיתה בשבילי בית שני ובשביל המפרנס - פחד קיומי.

    הייתי מבלה בה שעות, מסתובבת בין המדפים, בוחרת, בודקת, שוקלת, לפעמים מחזירה למדף ולפעמים שמה בסל הקניות.

    לא מדובר בחנות אקססוריז או ביגוד אופנתי זה או אחר, מדובר בחנות ספרים ותיקה שסגרה סופית את שעריה השבוע.



    בורדרז (Borders) קיימת משנת 1971 ולפני כחצי שנה הגישה בקשה לפשיטת רגל (ציינתי את זה בפוסט קודם) בנסיון אחרון להציל את הרשת. חנויות רבות נסגרו ואחרות נשארו אך צמצמו פעילות. נסיון זה לא צלח והשבוע קיבלתי מייל שהודיע על סגירת סופית ומוחלטת של כל חנויות הרשת.

    אני קצת מרגישה אשמה כי אני מהווה חלק מסיבת הנפילה של הרשת. הייתי מבקרת בה פעמיים בשבוע. ואני עדיין אוהבת את ההרגשה של דפדוף הדפים, ריח הדפוס וכל מה שנוגע לספר חדש ביד, אבל התרגלתי לנוחות של הקינדל.
    תמורת עשרה דולר, במקום חמישה-עשר או עשרים ומשהו, מורד למכשיר ספר חדש ואני לוקחת את הקינדל איתי בתיק כמעט לכל מקום, למקרה שיהיו לי שתי דקות חופשיות ואוכל לשבת לקרוא בשקט.



    הביקור השבוע היה לא נוח כי הרגשתי שאני חלק מההמון הזועם. המדפים היו חצי ריקים, ספרים מוטלים על הרצפה ואין מי שיסדר חזרה לפי הא-ב והמוכרים כבר לא מציעים עזרה ומובילים אותך הישר אל המדף אותו חיפשת.


     במדף המוקדש לספרי הדרכה לסריגה, ראיתי ספר על חברת קוקה-קולה ואפיית קאפקייקס. איש לא מחזיר למדפים הנכונים ולאיש לא אכפת יותר.


    הבלאגן חגג וחגגו גם הקונים. היו הנחות נפלאות על מוצרים כגון דיוידי בלו-ריי (רכשתי באותה ההזדמנות לבכור את "הסיפור שאינו נגמר" כי אם כבר בוזזים, אז לפחות שישכיל!)


    בקיצור - סוף הדרך של בורדרז.

    איני יודעת איזו חנות תמלא את שתי הקומות הרחבות של חנות הספרים האהובה עלי ואיני יודעת מתי. גם לא אכפת לי.

    זוהי תקופה שהסתיימה, עוד נקודת ציון בהתפתחות התרבות העכשווית. 

    (הייתי אומרת משהו על ההפגנה בישראל ואיך היא גם קשורה לסגירת החנות אבל אני לא רוצה לערב שמחה בשמחה)

    במהלך הביקור בישראל הוצאתי כל כך הרבה כסף על ספרים לילדים, שאני חושבת שרק בזכותי רשתות צומת-ספרים וסטימצקי מחזיקות מעמד לעוד חודש. אני לא חושבת שהשינוי הזה יקרה בישראל כל כך מהר אך אין לדעת היכן ילדי ירכשו את ספרי הקריאה שלהם, אם בחנות או און-ליין. 

    הכי חשוב זה שהם אוהבים ספרים.