מזיזים עניינים

השיחה הראשונה נשמעה ככה -

א':מתי את צריכה אותי?

אני: לא יודעת, אני לא בלחץ אז אולי ביום רביעי, חמישי...

א': טוב, אני פנויה לשירותך אז תקראי לי!

אני: תודה, תודה אבל בלי לחץ, באמת.

השיחה השניה נשמעה ככה -

ר': תקשיבי, אני באה בחמש וחצי לעזור לך לארוז.

אני: ממש לא צריך, תודה! נראה לי שאתחיל לארוז ביום שלישי אולי...

ר': כן, אוקיי. אני באה בחמש וחצי.

אני: למה, אל תרוצי, יש לי שבוע שלם לארוז!

ר': כן, אוקיי. אני באה בחמש וחצי.

אני: את חושבת שאני צריכה כבר להתחיל לארוז??

ר': אהא. חמש וחצי.

השיחה השלישית נשמעה ככה -

א': דיברתי עם ר', הזמנתי אותה לקפה והיא אומרת שהיא אצלך, עוזרת באריזה!

אני: אה, כן, היא התקשרה ולא השאירה לי ברירה, האמת.

א': אהא. אני בדרך.

כך התחיל מסע האריזה שלי לקראת המעבר לבית החדש.

שתי חברות טובות הגיעו ביום שבת אחר הצהריים וארזו לי את המקלחת, האמבטיה, חדר המשחקים וחצי מטבח. 

הן היו אורזות לי גם את המיטה והכרית אם לא הייתי מחזיקה אותם חזק.

ומה אני מכינה כפינוק למי שמגיע לעזור לי לפרוק את הכל בבית החדש?

בראוניז אגוזים ושוקולד לבן של מיקי שמו

כן, אותו מיקי שמו מהשבוע שעבר, רק ספר אחר. ותאמינו לי שזה לגמרי במקרה!

מה לקנות?

(מתאים לתבנית בגודל 25X35 ס"מ / פיירקס מלבנית קטנה)

400 גרם חמאה רכה

400 גרם (2 כוסות) סוכר

3 ביצים גדולות

1 כפית תמצית וניל

210 גרם (1.5 כוסות) קמח

2 כוסות אגוזי מלך קלויים וקצוצים גס

50 גרם שוקולד צ'יפס מריר / קוביות חתוכות קטן

100 גרם שוקולד צ'יפס לבן / קוביות חתוכות קטן

5 גרם (1.5 שקית) אבקת אפיה

קורט מלח

נתחיל בשאלה החשובה - איך קולים אגוזים?

מחממים תנור ל- 180 מעלות (355 פרנהייט), מפזרים את האגוזים על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומחממים למשך 8-10 דקות, עד שיש ריח של אגוזים קלויים בבית ורואים שהם השחימו קלות. פעם-פעמיים שחקו עם האגוזים על התבנית, תזיזו אותן. שימו לב אליהם - הם נשפרים בקלות ואז הטעם ממש לא חביב.

אוקיי, קלינו. ועכשיו מה?

תשאירו את התנור מחומם ל- 180 מעלות צלזיוס, 355 פרנהייט.

מקציפים חמאה וסוכר במיקסר עם וו הגיטרה, במשך כמעט עשר דקות במהירות בינונית, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה (נראה קצת כמו מוס, רק עשוי מחמאה).

מוסיפים ביצה אחת אחרי השניה, עד להטמעה. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את שאר החומרים חוץ מהאגוזים והשוקולד. רק אחרי שהכל מעורבב תוסיפו אותם ותערבבו ביד, לא במיקסר - יותר עדין, לא יגרום לשבירת האגוזים והשוקולד.

יוצקים את התערובת לתבנית משומנת  ומכניסים לתנור למשך 25-35 דקות עד שקיסם שננעץ בעוגה יוצא יבש אם פירורים לחים.

לצנן את העוגה היטב, לחתוך לקוביות ולשמור בכלי אטום בחוץ למקרר עד לשבוע.

רגע, יש בעיה - כבר ארזנו את כל חומרי האפיה! ידעתי שהן היו יעילות מדי...

זה הדברים הקטנים

אני לא עומדת לפתוח פה דיון על איפה טוב לחיות, מה טוב לי, לילדיי, לעם ישראל ולדת היהודית. אני חושבת שב - YNET היו מספיק דיונים בשבועיים האחרונים (אם אתם מתעקשים, אז ניתן לקרוא פה, פה, פה ופה)

בחרתי הפעם לספר על הדברים הקטנים מהם אנו נהנים, לפחות כרגע -

 

למשל, כשבחנויות מוכרים באוגוסט, צד לצד, חולצות שרוול קצר וחליפות סקי

נכון שאנחנו כישראלים, קצת "יורדים" על האמריקאים שמתלהבים מכל דבר וקצת יוצאים מדעתם מדי פעם ע"מ לחגוג כל דבר שעולה בדעתם. אבל מוצא חן בעיני שאני יכולה לציין כל עונה, כל מאורע וכל חג שאבחר באקססוריז - כלי אוכל, פריטי לבוש, קישוטים לחצר או לבית וכן הלאה.

 נכון שבקליפורניה לא ממש יורד שלג, אבל אווירת החורף כבר בהחלט כאן 

(ארוחת ערב ישראלית על צלחת איש שלג אמריקני למהדרין - הקטנה בהחלט מרוצה)

ולאיזון - הנה המקבילה היהודית / תפוצתית - 

 אז נכון שכתוב באנגלית ויש קצת יותר מדי מגני-דוד, אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם משטח אוכל (פלייסמט) בנושא חג בישראל? 

הילדים הגיבו בהתלהבות והחלו לשיר שירי חנוכה בארוחת הערב.

כבר כתבתי על הטוב והרע של החיים בגולה, לא אחזור עליהם. אני בהחלט מאמינה שלכל אחד יש הזכות לבחור מה טוב לו ולמשפחתו באותו רגע בחיים וכל עוד זה לא בא על חשבון אדם אחר - תפאדלו!

נחזור לשידורים הרגילים - 

חנוכה הגיע!!

תמיד אהבתי את החג. החנוכיה הדולקת בפנים, הוילונות המוסטים בגלל הגשם הסוער בחוץ (לפחות כך היה כשהייתי ילדה...), טעם הלביבות החמימות וריח הסופגניות המתוקות. מבחינתי זהו חג משפחתי מאד, חמים ואינטימי כמעט.

אבל אנחנו כבר לא בישראל, בחוץ אין גשם סוער (לא פה ולא שם) והמשפחה קצת התפזרה. אז מה שנשאר זה לגרום לחג להיות חמים, נעים וטעים.

דרך אגב, הילדים שלי יכולים לשכוח מהגרסא האמריקאית של חג החנוכה. אלה, עם החשיבה הקפיטליסטית שלהם, הפכו את חג החנוכיות, הלביבות והסופגניות - לשמונה ימים של מתנות. אני נשארת עם ה"מתכון" המקורי של החג, כשהשינויים היחידים שאני מסכימה לעשות הם מתכוני הלביבות והסופגניות. הנה אחד מהם.

לביבות תפוחי עץ וקינמון של מיקי שמו 

(מתוך "שבתות וחגים", ספר חדש ומומלץ!)

מה לקנות (ל - 30 לביבות)?

2 ביצים גדולות

100 גרם (1/2 כוס) סוכר חום בהיר

150 גרם (גביע קטן) שמנת חמוצה

210 גרם (1/2 1 כוסות) קמח תופח

1 כפית תמצית וניל

1/4 כפית קינמון

קמצוץ גרירת אגוז מוסקט (המתכון המקורי מציין 1/4 פול טונקה אבל לכו חפשו אותו בקליפורניה)

2 תפוחי עץ מסוג גרני סמיט בגודל בינוני, מגוררים גס וסחוטים היטב

2 כפות צימוקים בהירים 

לטיגון - שמן קנולה / חמניות

להגשה - סירופ מייפל / דבש

ועכשיו מה?

טורפים את הביצים והסוכר בקערה. מוסיפים שמנת חמוצה, קמח, תמצית וניל, קינמון ומוסקט ומערבבים היטב.

מוסיפים את תפוחי העץ והצימוקים - לערבב היטב.

מחממים מחבת גדולה על להבה בינונית עם שמן בגובה 1/2 ס"מ. יוצקים לתוך המחבת כף גדושה מהבלילה ומטגנים כ- 3 דקות מכל צד, עד להזהבה. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג.

זהו - ניתן להגיש עם זילוף סירופ מייפל או דבש או כך סתם.

חג אורים חורפי ושמח לכולנו!

סן פרנסיסקו בתמונות

סן פרנסיסקו היא עיר יפה. יש בה חלקים עירוניים יותר, חלקים עניים יותר וחלקים סיניים יותר. אני לא עומדת להראות לכם את גשר הזהב ולא הולכת לשיר את השיר של אריק איינשטיין שהיה הרינגטון שלי במשך חצי שנה. היום אני רוצה לשתף אתכם בשלושה רגעים יפים, טיפוסיים לעיר -

לאורף הרציפים יש עשרות מוכרי פירות ים במצבי צבירה שונים - מרק, נזיד, בכריך, עם אורז, עם פסטה ועוד ועוד אפשרויות בלי סוף.
לטעמי, הדרך הכי טובה לטעום את מרק הסרטנים הסמיך (ביסק - Bisque) היא בתוך "קערת" לחם עבה, ממש כמו שמגישים ברוב המסעדות בצפון רמת הגולן. לא יודעת מי התחיל עם זה אבל אני מהמרת על העיר הערפילית.

מדי פעם הציפורים המקומיות מקבלות את הלחם שאיזשהו אורח לא סיים. נראה כמו קערת שתיה שמזמינה להקת ציפורים, רק הפעם עם ביסים.

בנסיעה לעיר יש מראות יפים ואני במיוחד אוהבת את התמונה הזו - לא מדובר בשלג, אלא בעננים ה'נשפכים' מעל ההרים המקיפים את העמק

כשהערפל מתפזר, לאט לאט מתגלים המבנים הגבוהים של העיר ואז מתחילה תחרות - למי יש יותר ארוך?

ועכשיו, מה אוכלים כשחוזרים הביתה?

עוגיות טחינה של בני סיידא

 קלות מאד להכנה, טעימות ומאד ישראליות.

(כמות לכ- 40 יחידות)

מה לקנות?

3 כוסות קמח

1 שקית  / 30 גרם / כף גדושה אבקת אפיה

1 כוס טחינה גולמית (לא מתובלת)

1 כוס סוכר

200 גרם חמאה רכה (בטמפרטורת החדר)

40 חצאי שקדים מולבנים / פקאנים, לקישוט

לחמם את התנור ל- 180 צלזיוס / 355 פרנהייט.  

לערבב בקערת המערבל את כל החומרים ביחד (איזה יופי, לא צריך לרחוץ 10 קערות שונות בשביל העוגיות הללו!), לערבב / ללוש עד לקבלת בצק אחיד.

לגלגל כדורים קטנים, לשטח את כל כדור קצת ולנעוץ פקאן / שקד.

לאפות כ- 15 דקות (אני הייתי צריכה לחכות 17 דקות, בפעם הבאה אגלגל כדורים קצת קטנים יותר), עד שהעוגיות מזהיבות ממש קצת. להוציא מהתנור, לתת להן להצטנן על התבנית כמה דקות ורק אז להעביר לרשת צינון. אם תרצו להעביר מהר מדי, העוגיות יתפוררו לכם בידיים.

זהו - לא קשה, לא לוקח הרבה זמן (אולי הגלגול בעצם) וטעים-טעים. אפילו קצת בריא!

ילדים זה...

• למצוא בלון אדום לא מנופח בתוך המגף הימני

• לחפש זוג נעליים במשך שבוע שלם ולמצוא אותו בתוך ארון המשחקים, לצד בובת ברבי, קפיץ עקום וטוש כחול

• לקנות כל שבוע קופסא חדשה של פלסטרים עם הדמות "הלו קיטי"

• כשגליל נייר הטואלט עולה למדף העליון ביותר שניתן להגיע אליו בישיבה, אחרת תסבלו מסתימה חוזרת כי הקטנה שוב רוקנה את הגליל לתוך האסלה וניסתה להוריד את המים

• כשאתה לא שם לב שאתה שר עם הרדיו "אני שעון קטן, עם מחוגים-גים-גים לי שניים שזזים בזמן", ואתה לבד באוטו, בדרך לעבודה

• לחשוש מרעידת אדמה קלה עד בינונית. לא בגלל הרעידה עצמה, אלא מהצעצועים שעלולים להתחיל לשיר ולצפצץ באמצע הלילה ולהפריח את נשמתך

וזה רק מהשבוע האחרון.  יש לכם תוספות? אשמח לשמוע!

ואם בילדים עסקינן -

עוגיות שיבולת שועל שאפשר לשים בתיק האוכל

(כמות של כ- 32 עוגיות)

מה לקנות?

3 כוסות שיבולת שועל

1/2 כוס אגוזים קצוצים / שוקולד קצוץ

1/2 כוס חמוציות מיובשות / צימוקים 

1/2 כוס משמשים מיובשים חתוכים לקוביות קטנות

1 כוס קמח חיטה מלאה

1 כפית מלח

1 ביצה גדולה

1 שקית סוכר וניל

1/4 כוס מים

1.5 כוס סוכר חום

150 גרם חמאה מומסת

מה בדיוק עושים עם זה?

 לטרוף חמאה וסוכר, סוכר וניל, הביצה ומים.

לנפות פנימה את הקמח והמלח (זוכרים? לא חובה מנפה מקצועי, אפשר גם עם מסננת ביתית רגילה). להוסיף את שיבולת השועל, האגוזים והחמוציות (או הדברים האחרים שבחרתם, לפי טעמכם האישי וטעמם של הילדים כמובן).

להניח כפית  מהתערובת על נייר אפיה (אפשר גם להשתמש בכף של כדורי גלידה, נוח יותר לאסוף את התערובת ולהוריד לנייר) ולהכניס לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות צלזיוס (350 פרנהייט) למשך 15 דקות, עד להזהבה קלה של הקצוות. שימו לב לא יותר מזה כי אחרת העוגיות מתקשות. כאן אני משאירה אותן רכות ושיבולת השועל לא קראנצ'ית יותר מדי.

מלא בטעם, בעיקר אם מוסיפים חמוציות מיובשות. אפשר אפילו לרמות ולאכול אותן לארוחת הבוקר. מה יש, הרי מדובר בשיבולת שועל - ארוחת בוקר בריאה!

לוחיות רישוי - הפעם מחברים

טוב, אז כנראה שעשיתי לעצמי שם של אובססיבית בנושא לוחיות הרישוי.

במהלך החודשים האחרונים קיבלתי כמה וכמה תמונות שחברים ובני משפחה צילמו. אני לא שואלת אותם אם הם צילמו במהלך הנסיעה או שמישהו שנסע ברכב לידם צילם, אני רק מקווה שהם לא עושים כמוני.

כמו שנאמר - Do as I say, don't do as I do.

נתחיל במכוניות שאתם לא רוצים לנסוע מאחוריהן או לעצבן את הנהג שלהן - 

זה שנושא נשק -  Bear Arms

זה שמגדיר עצמו כקצת משוגע  - Little Mad

זה שצריך שידחפו אותו כדי שיסע - Push GO

זה שמתכחש לעובדה שהוא נוהג בטויוטה סיינה, הרכב המשפחתי הכי נפוץ כאן ורוצה לחשוב שהוא נוהג בפולקסוואגן 

(למרות שאני לא מבינה מה כ"כ מושך בזה)

ועכשיו פינה קטנה לאוהבי הרכב שלהם - 

אוהבי המיני - Miniacs 

אוהבי החיפושית (Beetle) -

Bee Fun

וזו תמונה לזכר המיני הכחולה שברחה לפני שהספקתי לצלם - So Smurf

ופינה קטנה לאוהבי התחביב

גיקים של מחשבים - I am so PC

חובבי כדורגל - Soccer

מעריצי ליידי גאגא

ולסיום - מישהו שכנראה קרא עלי ולא רוצה לשתף אותי - 

No Info

המון תודות לחברים ששלחו לי תמונות (ל', מ', נ', ד' ושני ה-א'), אנא הזהרו בכבישים!

זכויות וחובות

הפעם אעסוק בנושא הזכויות והחובות, וקצת בסטיגמות מוצדקות.

נתחיל בבית הספר, נושא הקרוב (כמובן) לליבי. הפעם אשתף אתכם במערכת השיעורים של חטיבת הביניים המקומית. שימו לב לשעות המדויקות - שעת אפס (חשבתי לתומי שהיא פסה מן העולם!) שמסתיימת בשעה שמונה שלושים ושש, לא דקה לפני כן. אחר כך רואים שארוחת הצהריים המוקדמת (או בראנץ') מתחילה דקה לפני עשר וחצי ומסתיימת בעשר ארבעים ותשע. 

הכי 'מוצא-חן' בעיני השיעור השלישי, שמתחיל בשעה עשר חמישים ושתיים ומסתיים בשעה אחת עשרה ארבעים ושלוש. ותאמינו לי, למרות שאין כאן "עשרה ל-" או "וחצי", הם שמים לב לשעה!

 אמנם לא שוויצרים (רחוקים מזה, אפילו) אבל בהחלט דייקנים

בשבוע שעבר שמתי לב לשלט נהדר, שלדעתי ישראל בכלל ועיריית תל-אביב בפרט צריכים לאמץ אותו לאלתר. הנהגים המטורפים של כבישי ישראל (פחות אחת, שעברה לארה"ב בשנה שעברה) יראו את האזהרה ויאטו מיד ותאונות הדרכים יתמעטו - 

אזהרה ברורה של כמה יכאב לנו בכיס ובכמה שיעורים משעממים נצטרך לבלות - וכולנו ננהג יותר בזהירות!

ועכשיו לקצת סטיגמות מוצדקות.

אני הראשונה שאטען שנשים הן נהגות איומות. אני רואה את זה כל הזמן ורק כאן למדתי שההודיות יכולות לקבל את המקום הראשון ושאר בנות חוה יקבלו את המקום השני.

הלכנו, המפרנס הראשי ואנוכי, לראות את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני - The Ides of March (סרט מומלץ, אם כי קצת מרגיש כמו פרק ארוך של "הבית הלבן"). הלכנו לקולנוע אחר מזה שאנו מבקרים בו וגיליתי מקום נחמד - השירותים!

שמים לב להבדל?

אצל הגברים - דלת, פח ומשתנות.

אצל הבנות - כניסה מוארת עם תמונות, שולחן ושני כסאות.

כי הרי ידוע שבנות הולכות ביחד לשירותים ולרוב יש תור, אז למה שיעמדו - הבה נשבה בכניסה לשירותים ונקשקשה!

את הסרט הבא (The Help, סרט שאני מאד רוצה לראות אחרי שקראתי את הספר ומאד נהניתי) אראה שם רק בגלל המחשבה של מנהלי הקולנוע והכסאות הרחבים והנוחים קצת יותר מהקולנוע הקרוב אלי. למי שמעוניין, מדובר בקולנוע AMC Mercado שנמצא ב- 

 3111 Mission College Blvd., Santa Clara

מולו נמצאת מסעדה איטלקית נחמדה בשם Tomatina, הפיצה שלהם מומלצת - דקיקה, פריכה ועם תוספות טעימות. הנה לינק לאתר שלהם.

אז מה הכנתי ל- Halloween?

עוגיות Candy Corn

בחג הזה האמריקאים נהנים מסוכריות שנקראות candy corn. אלו סוכריות גומי קשיח, מתוקות וטעמן כשל צבע מאכל מוצק.

לא מהממתקים האהובים עלי, אבל הצבעים חזקים ויפים

מאחר וזהו ממתק ייחודי לחג, החלטתי להכין עוגיות candy corn. אין זכר לטעם של הממתק הזה אבל לא היתה ברירה והשתמשתי בצבעי מאכל - רק בכמות מזערית, יחסית לממתק המקורי.

המצרכים לבצק הסוכר  (שימו לב, הבצק נהדר גם עבור המתכון הזה) - 

- 225 גרם חמאה (או שני מקלות / סטיקים, תלוי מאיזו יבשת אתם קוראים את הבלוג), מרוככת לטמפרוטרת החדר

- 3/4 כוס סוכר

- 3 חלמונים 

- 1.5 כפיות תמצית וניל

- 2.5 כוסות קמח רגיל

- 1 כפית אבקת אפיה

- 1/5 כפית מלח

- צבע מאכל כתום (עדיף במרקם ג'לי אבל גם נוזלי יעשה את העבודה)

- צבע מאכל צהוב (כנ"ל)

מערבלים את הסוכר והחמאה במשך כ- ארבע דקות, עד שהתערובת נעשית אוורירית. 

מוסיפים את החלמונים אחד אחרי השני ומערבלים היטב עד להטמעה. מוסיפים את תמצית הוניל.

בערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והמלח ומנפים (לא חייבים מנפה 'רשמי', אני משתמשת במסננת רגילה - זול הרבה יותר ועושה את אותה העבודה בדיוק) לתוך קערת התערובת. מערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מוציאים את הבצק מהקערה ומחלקים לשלושה חלקים. ננגלגל אותם לכדורים ונעטוף את שלושתם בנייר נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של חצי שעה. עד שיהיו נוחים לעבודה.

אחרי שעברה חצי שעה, נוציא שני כדורים למשטח העבודה (כדור אחד נשאיר במקרר - זהו החלק הלבן של העוגיה).

את הכדור השני מניחים על משטח חלק ועושים בו מעין גומה באמצע. שם נטפטף טיפה של צבע מאכל כתום ונלוש את הבצק עד לקבלת צבע אחיד. עושים אותו דבר עם הכדור הבצק השלישי. 

עכשיו ניקח תבנית לחם (או תבנית אינגליש קייק עמוקה) ונכסה אותה בניילון נצמד - תחתית, צדדים - הכל. כך נוכל להוציא את הבצק יותר בקלות.
נשטח את הכדורים אחד-אחד. נתחיל בשכבה הלבנה. נשטח אותה בתחתית התבנית. שימו לב שאנחנו רוצים שכבה של לפחות סמנטימטר אחד או שניים כדי שיהיה עומק יפה לכל צבע. כמו כן, שימו לב לשטח שווה כל שכבה, אחר כך נראה את כל השכבות באותו העובי. נכניס את התבנית למקפיא לרבע שעה כדי שהשכבה הראשונה תמצק קצת ואז נוכל לשטח עליה את השכבה השניה.
נמשיך בשכבה הכתומה, נכניס חזרה למקפיא לרבע שעה ואז נסיים בשכבה הצהובה.  נכסה את הבצק בניילון ונכניס למקרר למנוחה נוספת.

כך התבנית נראית אחרי ששיטחנו שלוש שכבות 

(אני לא הכנסתי למקפיא ולכן השכבות אינן סימטריות אז נא לעשות מה שאני אומרת ולא מה שאני עושה)

אחרי מנוחה של כחצי שעה לפחות, נוציא את הבצק מהתבנית ונתחיל לפרוס אותו לפרוסות שוות, בערך סנטימטר כל פרוסה (הפעולה הזו הזכירה לי איך היינו פורסים פרוסות של גלידה מהקרטון ותמיד היה צריך "ליישר". זה מראה קצת כמה אני זקנה, לא?...).

בכל פרוסה נעשה חתכים אלכסוניים ואז נקבל משולשים. חלקם יהיו עם השכבה הלבנה למטה ובחלקם השכבה הלבנה תהיה למעלה.

את הקצוות הלא סימטרית שמתי בצד, אספתי לכדור, שיטחתי וקרצתי עוגיות בצורת פרחים - מיחזור!

עכשיו להחלטתכם - ניתן להכניס את העוגיות לתנור כמו שהן וניתן לפזר עליהן סוכר גבישי שיתן להן מעין נצנוץ קל.

הכניסו לתנור שחומם מראש ל- 130 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט. אפו את העוגיות לשמונה דקות, או עד שאתם רואים שהקצוות נעשים טיפה זהובים.

עכשיו עוד החלטה - אםשר להגיש את העוגיות כפי שהן ואפשר לטבול את הקצה בקצת שוקולד לבן מומס ולטבול מיד בסוכריות צבעוניות.

להגשה - הניחו בקערה גדולה ומלאה בשטויות שישמחו לבב אנוש אמריקאי ו - Happy Halloween!

בתאבון, יא מגעילים!

בשבוע הבא חוגגים כאן את ליל כל הקדושים - Halloween. בשנה שעברה עוד היינו חדשים והסתכלנו סביב כדי לראות מי עושה מה וראינו את השכנים יוצאים מדעתם.

חלקם הציבו בכניסה לבית רוחות רפאים, שלדים וגופות במיני ריקבון שונים.

חלקם הציבו על הדשא חבורות של רוחות רפאים רוקדות במעגל.

שכן אחד תלה על מנורת התאורה ברחוב בובה של גופה. זה נראה מגעיל כמו שזה נשמע.

השנה כבר צברתי כמות מכובדת של מיני קישוטים במחסן. בשבת האחרונה הוצאנו אני והבכור את "קופסת הפיכסה" והוצאנו משם רוחות רפאים, פיראטים מתים, קורי עכביש, מכשפות ועוד כל מיני חברים שמחים.

הילדים בשכונה החלו לדפוק על דלתנו ולבקש ממתקים כבר בשש בערב והמשיכו עד אחרי עשר. לא היינו בבית רוב הזמן כי טיילנו בשכונה (גם הבכור דפק בדלתות עם האנגלית המינימלית שהיתה לו בשנה שעברה). כשחזרנו הביתה, הקערה שהשארנו מחוץ לדלת עבור הילדים - שלא יתאכזבו כי לא היינו בבית, חלילה - היתה ריקה.

בשנה שעברה קערת הממתקים שלנו היתה מתונה ואולי קצת משעממת לאמריקאי הממוצע - היא הכילה ממתקים רגילים לגמרי. אבל לא יכלתי להתאפק והוספתי אצבעות שוקולד על מקלות בייגל'ה - 

(סלחו לי על איכות הצילום - באוקטובר שעבר עוד לא צילמתי עבור בלוג!)

השנה עוד לא החלטתי מה אני מגישה לילדים שבאים לדפוק בדלת ולבקש ממתקים. אבל יש לי הרבה רעיונות, תודות לבלוגים השונים:

נתחיל במתאבנים -

יד עשויה מג'לי

 

קערת פירורי עוגיות ושוקולד, או קערת קקי של חתול?

קרקרים, גבינה וריבה, או פלסטרים משומשים?

ממרח אבוקדו או.. לא משנה, אתם מבינים לבד.

הם עשויים מגומי, ילדים - לא להגעל בבקשה.

ועכשיו למנה העיקרית - 

צלי בשר. אני הייתי מוסיפה לזה רוטב חמוציות - שיראה כמו שלולית דם.

פסטה בולונייז עם גבינה וזיתים, מישהו?

ולקינוח - 

מאפה עלי פילו וריבה

או אולי תרצו עוגה?

האם במקפא מח חשקה נפשכם?

הילדים בטח ירצו אצבעות מרציפן ושקדים, לא?

ועכשיו, חשבו היטב וספרו לי - איזה מהמאכלים האלו הייתם מכינים לארוחת שישי עם ההורים?

ערב בנות

לפני כחודש השתתפתי בערב בנות. היינו שש חברות קרובות ועיקר הערב היה סביב קופסא המכילה חמישים שאלות המיועדות לנשים בלבד. חלק מהשאלות היו מצחיקות, חלקן העלו נושאים עמוקים וחלקן העלו זכרונות בעלי משמעות. 

אם חשבתן לערוך ערב שכזה, הרי לפניכן מבחר שאלות שניתן להעביר באמצעותן ערב שלם של דיון פילוסופי עמוק, תחושות משותפות וצחוק מתשובות מטורפות.

• מה סרט הבנות האהוב עליך? (התחרות היא בין אישה יפה, שירת הסירנה ווטופ גאן)
• אם לא היו לך ילדים, איך היו חייך נראית אחרת?
• איזו מסיבה היית עורכת אם היה לך תקציב בלתי מוגבל?
• איך היתה נראית חברה הנשלטת על ידי נשים?
• אם היית יכולה לנהל רומן עם סלבריטי, במי היית בוחרת?
• מהי הטעות הכי גדולה שהורייך עשו כשגידלו אותך?
• אם היה לך שבוע שלם לבד, ללא ילדים או בעל, איך היית בוחרת להעביר את הזמן? (השאלה הזו הוציאה מאיתנו צחוק מריר של חצי ייאוש חצי תקווה)
• באיזה זמר או שחקן היית מאוהבת כשהיית ילדה? (ג׳ורג׳ מייקל, מראה לכם מה כבר ידעתי בגיל עשר)
• איזה שיר מעלה בכן זיכרון חזק? (take my breath away של ברלין, מזכיר לי את מסיבת יום הולדת תשע והסלואו שרציתי לרקוד עם ח׳ והוא בחר לרקוד עם אחרת)
• אם היית צריכה להעלות חמישה קילו, מה היית בוחרת לאכול?
• באיזה מובן את דומה לאמא שלך?
• על מה את מתחרטת?
• האם זנות צריכה להיות חוקית?
• אם היית יכולה לתכנן עכשיו את החתונה שלך, איך היא היתה נראית?
• האם נשים מתלבשות עבור גברים או עבור נשים אחרות?
• מהי התספורת הכי גרועה שהיתה לך אי פעם? (שאלה קלה. פרמננט נוראי שעשיתי בגיל שמונה עשרה. הספרית שרפה לי את השיער והוא הסריח שבועות)

אחרי סבב תשובות, זו שהיתה לה התשובה הכי טובה / הכי מצחיקה קבלה צמיד זוהר וזו שבסוף הערב היו לה מספר הצמידים הגדול ביותר קיבלה מתנה סמלית - 

נעלי בית מחממות של קיטי. ערב בנות - כבר אמרתי!

כמובן שערב כזה מחייב משהו מתוק. בחרתי בפונדו שוקולד, כזה שניתן לטבול בו פירות טריים ומאפינז קטנים ללא בושה. לא חייבים להשתמש בפונדו אמיתי, ניתן להכין את התערובת בסיר במטבח ולהעביר לכלי מתאים כגון קערת פיירקס או חרסינה עמידה בחום. אם אפשר, הניחו מתחתיה נר תה קטנטן שישמור על החום.

פונדו שוקולד וליקר

450 גרם שוקולד מריר

כוס שמנת מתוקה

חצי כוס רוטב קרמל

3 כפות ליקר לבחירתכם (ליקר קפה, אייריש קרים, ברנדי וכו׳)

לשים הכל בבאן מרי - קערה חסינת חום מעל לסיר עם מים מבעבעים. שימו לב שהמים לא נוגעים בסיר, אחרת מה ששמנו בסיר ישרפו. 

מערבבים - וזהו!

התוספות שטבלנו היו אננס טרי, תותים, פלחי תפוחים קטנים, ענבים, בננות (שהיו השוס הכי גדול), מיני מאפינז וניל שטבלנו בשוקולד ואז בקערית עם סוכריות צבעוניות.

בהחלט לא ערב דיאטטי אבל ערב שכולנו נזכור לעוד הרבה זמן. מומלץ לשבור את השגרה עם ערב שכזה וחברות קרובות! 

בחורים חסונים ומצויידים היטב

בשבוע שעבר היה לנו מעניין. בעצם לילדים היה מעניין, לי פחות.

בשכונה הסמוכה הסתובב אדם שירה בשמונה אנשים במקום עבודתו והרג שלושה נוספים. הוא ברח מאותו מקום והתחבא בין הבתים של השכונה.

בית הספר של הבכור נכנס לפעולה ונקט באמצעי זהירות - כל בתי הספר של קופרטינו ננעלו (lock-down), התלמידים לא יצאו מהכיתות כל היום ולא היו שיעורי התעמלות או ספריה ע"מ שהתלמידים לא יצאו החוצה.

מהגן של הקטנה קיבלתי שלושה טלפונים בהולים - 

1. "השריף הודיע לתת להורים להחליט אם להשאיר את הילדים או לקחת!" (תשאירי, תשאירי.)

2. "השריף הודיע לבוא לקחת את הילדים, מפנים את הגן!" (אני באה, רגע. תני לי קודם לשתות קפה, להתארגן, להתלבש, אני כבר אגיע לקראת אחה"צ)

3. "השריף הודיע לנעול את הגן, מי שנשאר - נשאר!" (שיט, למה הגעתי מהר? עכשיו הקטנה ממש לא רוצה להשאר ואני אכלתי אותה)

כשחזרנו הביתה, הקטנה העבירה את הזמן בחקר השלולית, השפעתה על הבגדים והסביבה הקרובה (הכוונה, אם לא הבנתם - אני)

על מנת לקבל את הבכור לזרועותי העייפות הייתי צריכה להגיע לכיתה ולחתום את שמי, אחרת לא היו משחררים אותו כי ה lock-down היה עדיין בתוקף. לילדים בכיתה ספרו ש"לא יוצאים היום החוצה כי יורד גשם ורוצים שנהיה safe". אוקיי.

המסוקים המשיכו לרחף מעלינו במהלך אחה"צ והערב. את היורה עצמו תפסו רק למחרת בבוקר.

תסבירו לי בהזדמנות איך לקח לחבר'ה כאלה 24 שעות לתפוס את היורה, כשהוא התחבא כל הזמן הזה בבית שהבעלים לא היו בבית. 

מה קרה - דפקו בדלת, לא היתה תשובה אז הם הלכו??

ועכשיו למתכון!
הבטחתי לשתף אתכם בקינוחים שהכנתי לארוחת החג של ראה"ש, הרי לפניכם הראשון. הוא לא ייחודי לראש השנה והכנתי אותו מספר פעמים לשמחת חברים במהלך השנה. זהו ממתק קטן, bite size ומאד ממכר...

כוסיות בצק עוגיות במילוי גנאש שוקולד

הפעם זהו מתכון שלי, לכן אין קישור או קרדיט. תהנו!
 הכמות - 24 כוסיות, להכנה בתבנית של מיני-מאפינס או בראוניז קטנים

מה לקנות?

לבצק העוגיות:
הכי קל - חבילת בצק עוגיות של פילסברי, היא כבר מחולקת ל- 24 ריבועים. תמצאו אותה במקרר, ליד המיכלים להכנת סינמון רולז של פילסברי.

למילוי השוקולד:

 100 מ"ל שמנת מתוקה
  100 שוקולד מריר
חצי מנת אספרסו או 1/2 כפית נס קפה

1.5 כפות ליקר אייריש קרים

 120גר' ביסקוויטים טחונים גס

מה עושים עם כל זה?

בסיר קטן מביאים לרתיחה קלה את השמנת והאספרסו (עד שרואים את הקצוות מבעבעות קלות). מוזגים את התערובת על השוקולד המריר ומחכים דקה עד שהם ירגישו בנוח אחד עם השני ורק אז מערבבים היטב עד שמתקבל גנאש שוקולד אחיד. 

מוסיפים את הליקר והביסקוויטים ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
 מצננים את המילוי לפחות רבע שעה במקרר, כדי לתת לו לנוח ולהתמצק, כך נוכל לעבוד עם התערובת בקלות.

 לוקחים תבנית של מיני - מאפינס או בראוניז קטנים, שמים מוזיקה נחמדה ברקע ומתחילים להניח את הבצק בכל תבנית. אל תשתמשו בכל ריבוע של הבצק המוכן אלא רק בכמות של כ- 3/4 ריבוע, אחרת הכוסית תצא עבה מדי.
שימו את התבנית בתנור שחומם ל- 190 מעלות צלזיוס (375 פרנהייט), לאפיה של לא יותר מ- 8 או 9 דקות. העיקר שהקצוות יהיו טיפה זהובים / חומים אבל לא יותר.
עכשיו, כשתוציאו את התבנית, שימו לב לעבוד במהירות. קחו את הצד ההפוך של כף עץ (הצד שמחזיקים, לא הצד הקעור), ותתחילו "לדחוף" את הבצק שבמהלך האפיה תפח. דחפו אותו למטה, ליצירת כוסיות כמו בתמונה הבאה -

 

כך זה צריך להיראות, כשזה יוצא מהתנור ואחרי העבודה עם כף העץ.

החזירו לתנור לשתי דקות נוספות, לא יותר! הוציאו מהתנור ותנו לכוסיות להצטנן היטב - כחצי שעה תספיק. הוציאו את תערובת השוקולד מהמקרר, ובעזרת כף תניחו מהתערובת בכל כוסית. שימו לב לא לעבור את קו הכוסית ע"מ ליצור קו אסתטי.

 לציפוי - המסתי מעט שוקולד לבן עם שתי טיפות שמן (ע"מ לגרום לשוקולד להיות יותר נוזלי), טבלתי מזלג ו"נפנפתי" מעל הכוסיות.

והרי התוצאה הסופית!

אז מה היה לנו? היה ראש השנה. היה יום כיפור. אז עכשיו נאמר - תהנו מהמתכון בסוכה ונתראה בחג הבא!