יום שבת, 16 באפריל 2011

מעשה בתיש, ידיים וסרגל

כולנו מכירים את השיר הזה -

"יש לנו תיש
לתיש יש זקן
ולו ארבע רגליים
וגם זנב קטן

במקל, בסרגל, מה שבא ליד
במקל, בסרגל, מה שבא ליד
במקל, בסרגל, מה שבא ליד"

שמתם לב פעם שאין שום הגיון לשיר הזה? מה הקשר בין תיש למקלות וסרגלים? ולתיש הרי אין בכלל ידיים?

לפני כמה שנים שמעתי את הסיפור מאחורי הסלט הזה אבל עכשיו, כשאני שרה את זה עם הקטנים במכונית, זה קצת מציק לי שאני שרה על אלימות מבלי שהם יודעים, לכן החלטתי לשתף אתכם בסיפור (המצחיק, חייבים להודות).
כולנו עושים את זה. לוקחים שיר מאד מוכר ומשנים את המלים כדי שיתאימו לנו - אם בכיתה בזמן שיעור משעמם, באוניברסיטה בזמן שיעור משעמם, כדי להצחיק את הילדים וכו'. זה מה שקרה כאן. המקור נכתב ע"י יצחק אלתרמן (לא להתבלבל עם נתן אלתרמן, הבן של יצחק) והוא הולך ככה - 

יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,
וְזָנָב לוֹ קָטָן.

יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם –
קַרְנַיִם לִנְגֹּחַ;
יֵשׁ לוֹ טְלָפַיִם
לִבְעֹט וְלִבְרֹחַ.

אֵין מַזִּיק כָּמוֹהוּ;
לֹא יָנוּם, לֹא יִישַׁן;
בְּעֵדֶר הַצֹּאן הוּא
גַּם רֹאשׁ וְגַם רִאשׁוֹן.

יֵשׁ עֵז לוֹ – זוּגָתוֹ,
הִיא טִפְּשָׁה וּסְכָלָה;
אַךְ חָלָב הִיא נוֹתְנָה
כָּל יוֹם קַנְקַן מָלֵא.

לַתַּיִשׁ, לָעֵז
בֵּן קָטָן – גְּדִי.
יָפֶה הוּא וְחָבִיב,
אוֹתוֹ אוֹהֵב אֲנִי.

עד כאן הכל טוב ויפה. 

עכשיו צרפו לסיפור את תלמידי הגמנסיה העברית הראשונה - גמנסיה הרצליה, ההיא עם המבנה המפואר שהרסו לטובת מגדל מאיר. היה להם מורה אחד שהיה די נוקשה וכנראה נקט בשיטות חינוך ותיקות בנוסח "חוסך שבטו שונא בנו". קחו תלמידי תיכון משועשעים אך מבואסים, צרפו למשוואה שיר קלאסי והנה התוצאה - 

יֵשׁ לָנוּ רַבִּי,
לָרַבִּי יֵשׁ זָקָן,
וְלוֹ הַרְבֵּה תַּלְמִידִים,
וְהוּא מַכֶּה אוֹתָם.

בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!

השיר נעשה נפוץ (והוא הרי מאד קליט) בקרב תושבי תל-אביב הישנה ומשם המשיך הלאה, עם עיוות של המקור לטובת החידוש.

עכשיו כשתשירו את זה עם הילדים תבינו על מה אתם שרים!

א-גרויסע משיגענע!

יום שלישי, 12 באפריל 2011

אצל מי אתם?

כולם יודעים שמסוף פברואר, השאלה שבכותרת היא לא "איפה אני תופסת אותך?" אלא אצל מי מתארחים לסדר פסח.
אני ממש לא הולכת לכתוב פוסט-פסחי אבל במקרה יצא שנושא הפוסט הוא גם כשר לפסח, אז תהנו!


אני אוהבת אתגרים.
טוב - האמת אני די עצלנית אבל כשיש לי חשק, אני אוהבת אתגרים. כל עוד הם בנושא שמעניין אותי, כמובן.
סיימנו את הויכוח? יופי, אפשר להמשיך.

ביום ראשון האחרון חברים שלנו חגגו יומולדת לילד וביקשו שאכין מוס.
מוס - מלה קצרה, הברה יחידה ולרוב גם טעם אחד שעולה בפה.
אבל באותו יום הייתי במצב רוח של - bring it on, אני מוכנה להכל. אז התחלתי לחפש רעיונות. בבלוגים שאני עוקבת אחריהם, באתרים שאני אוהבת ובמדף הספרים הפרטי שלי (השארתי תשעים אחוזים מהספרים שלי בישראל אבל את מדף ספרי הבישול הבאתי בשלמותו - סדר עדיפויות, man!).

דווקא על המדף מצאתי את ההתחלה - מוס שוקולד קלאסי מהספר "שוקולד" (מקורי, נכון? גם אני חושבת).
לא לקחתי את המתכון כמו שהוא אלא לקחתי את אפשרות האספרסו - אני וקפה - אתם כבר יודעים. שיניתי קצת כמויות כדי להרגיש יותר את הקפה ויצא נחמד אבל זה לא הספיק לי - צריך להוסיף משהו למראה של המוס וגם לתת טעם מתוק כדי לנגוד את האספרסו. אז הוספתי פרוסות בננה.
יופי, עכשיו צריך להוסיף קצפת, הרי כולם מצפים למוס עם קצפת. אז הוספתי.
היה חסר לי משהו על הלבן-לבן הזה ואם אפשר אז גם קצת קראנצ'י, אז הוספתי פתיתי קוקוס, חצי טריים חצי קלויים.
איך יצא? נו, הרי לא אביא לכם מתכון של משהו בנאלי.

יצא נהדר, בפעם הבאה אחליף את האספרסו באייריש קרים. ואת הקוקוס בשבבי שקדים. 
לא משנה, אני כבר מתחילה לתכנן את המתכון הבא וזה לא רעיון טוב כשרעבים.

אז הנה, העבודה ממש לא רצינית ויוצאת תוצאה מרשימה וטעימה - מושלם לארוחת שישי. או מול סרט טוב, עם כף גדולה
מוס שוקולד-אספרסו
 מתוך "שוקולד" של לינדה קוליסטר, עם שינויים, התאמות ותוספות שלי

כמות ל-4 אנשים (מומלץ להכפיל את הכמות כשמצפים לאורחים - זה מתחסל! )

מה לקנות?
85 גרם שוקולד מריר, שבור לקוביות קטנות
3 כפות אספרסו (ממכונת הנספרסו זה מעולה ואם לא -  3 כפות של הקפה הכי חזק שיש בבית זה עדיין נהדר)
10 גרם חמאה ללא מלח בטמפ' החדר (הוציאו אותה מהמקפיא 20 דקות לפני ההכנה, עד לריכוך)
3 ביצים גדולות, מופרדות (קערית חלבונים וקערית חלמונים)
3 כפות סוכר (לקצפת של המוס)
בננה טריה שלמה
חצי מיכל שמנת מתוקה
2 כפות סוכר (לקצפת מעל המוס)
חצי כוס פתיתי קוקוס


ועכשיו מה?
מניחים את השוקולד והאספרסו בקערה חסינת חום, מעל כלי מים חמים (בן מרי) - שימו לב שהקערה לא תיגע במים עצמם כי זה עלול לשרוף את השוקולד). כשהשוקולד נמס, להוריד את הקערה מהאש ולערבב היטב עם החמאה עד להטמעה מוחלטת.
לתת לתערובת עוד דקת מנוחה, ואז להוסיף את החלמונים אחד- אחד, עם ערבוב טוב בין כל חלמון.

בקערת המיקסר להקציף את החלבונים עד לקבלת קצף נוקשה. 
להוסיף 3 כפות סוכר (פה אני רוצה להוסיף - אני הכנתי כמות כפולה של מוס אבל שמתי רק שלוש כפות סוכר כמו במתכון המצומצם כי רציתי להשאיר טעם טוב של קפה, אתם מוזמנים להחליט על כמות הסוכר המתאימה לכם אם תכפילו את כמות המוס).

לוקחים את קערת הקצפת ומערבבים רבע ממנה לתוך תערובת השוקולד. לערבב היטב - זה מוסיף אווריריות למוס!
להוסיף את שאר הקצפת בשניים-שלושה חלקים (אל תעמיסו על התערובת) ולקפל, או לערבב בעדינות. לא רוצים פה הטמעה מוחלטת אלא שילוב יפה של השניים.  עם זאת, שימו לב לא להשאיר "עננים" של קצפת בתערובת כי מרגישים אותם במוס.

מנקים את קערת המיקסר (ליתר ביטחון) ומקציפים את חצי המיכל של שמנת מתוקה עם 2 כפות סוכר (ההערה על הכפלת הכמות רלבנטית פחות פה כי אנחנו רוצים את המתיקות של הקצפת).
בזמן שהקצפת מתקצפת, פרסו את הבננה לפרוסות לא-דקות-ולא-עבות. סדרו אותן יפה על המוס.
עכשיו, שהקצפת מוכנה, הניחו אותה בתלוליות עבות על המוס. אני לא סתם משתמשת במלים מנופחות, כי אם תקחו כף של קצפת ותנסו למרוח על המוס - הכל יזוז, ינוע וימרח וחבל. הניחו בתלוליות גדולות ואז תתחילו לסדר בעזרת מרית, עד שהקצפת תהיה מונחת לשביעות רצונכם!

ולסיום - הקוקוס.
חצי מכמות הקוקוס שימו במחבת (לא משומנת, אתם לא מטגנים!) ותנו לקוקוס לרקוד על המחבת לחמש דקות בערך. תרקידו את הקוקוס, הוא לא ירקוד מעצמו! המשיכו כך עד שלפחות חצי נצבע בחום. הניחו בצד לשתי דקות לצינון, פזרו מעל את מה שנשאר מכמות הקוקוס הטרי, ערבבו ופזרו מעל הקצפת.

רואים את השכבות השונות?

הערות - את המוס ניתן לשים בקערה אחת לכולם - כמו שעשיתי לחגיגת יום ההולדת. כשמארחים בבית ניתן בהחלט לחלק לקעריות אישיות, זה יראה נהדר אם תשימו בכוסות שתיה חמה - מאגים שקופים.

זוכרים? הוא גם כשר לפסח אז בכלל אין תירוצים השנה.


אז מזל טוב לנועם וחג שמח לכולנו!

יום רביעי, 6 באפריל 2011

ללא מלים

סבתא שלי היתה אומרת

Every night before you sleep
count your blessings instead of sheep


התזכורת הזו נשלחת אליך, באהבה

יום שבת, 2 באפריל 2011

כפר גלובאלי וגם קצת רדיואקטיבי

כשקרתה רעידת האדמה ביפן, הדבר הראשון שכולם חששו ממנו כאן, היה הצונאמי. 

אחרי שהוא הכה בחופי קליפורניה (חלקם קרובים מאד אלינו) ולא בחופי סן פרנסיסקו כמו שבתחילה חששו, התחילו הפחדים מרעידת האדמה שתהיה כאן, כתוצאה מהרעידה שם.

אחרי זה התחילו השמועות על הענן הרדיואקטיבי ומלאי כדורי היוד חוסל בבתי המרקחת ובאתרי אינטרנט.

כשכולם נרגעו, התחילו המעשים הטובים. בכל מיני אתרי אינטרנט הופיע באנר עם הכיתוב "לתרומה לצלב האדום עבור סיוע לשיקום יפן, לחץ כאן", גם באתרים כגון אמזון, אתרים לבגדי ילדים וכו'.

אנחנו תרמנו דרך סיסקו (שתורמת דולר נוסף על כל דולר שהעובדים תורמים) ואני מצאתי לי את המקום הכי נוח לתרום בו מדי פעם - הסטארבקס המקומי. הם תרמו מליון דולר והם מקבלים תרומות מהקונים אז כל פעם שאני קונה קפה אני נותנת שטר גדול יותר ומבקשת להעביר את העודף לתרומה ליפן.

היום (שבת) נסענו לבקר בגראז' סייל נוסף של ישראלים בדרך חזרה לישראל, ועברנו ליד כמה ילדים שמניפים שלטים מצויירים ומקושטים עליהם כתוב "Bake Sale". אני מכירה את הפעילות הזו בתור איסוף כספים למטרות שונות כגון טיול שנתי של כיתה ה', פעילות קיץ במתנ"ס וכו'. החלטנו לעבור ולראות מה יש להם, שהילדים יהנו קצת וראינו על קיר הגראז' את מטרת מכירת המאפים - 

Bake Sale for Japan

מה, לא נעצור ונקנה?

קנינו מאפים במחיר סמלי (חמישה דולר) והמשכנו בדרכנו.

עוד חוויה אמריקאית אבל הפעם חינוכית ביותר.


לא הבנתי מה עושה פירושקי רוסי בחבילת מאפים אמריקאית שנאפתה בעיקר ע"י מהגרים יפנים, אבל לא משנה - הילדים נהנו.