מבצע בטטה

לביקור בישראל הגענו עם שתי רשימות. אני הגעתי עם רשימת קניות והמפרנס הגיע עם רשימת מסעדות.

מאחר ואני לא מבקרת מסעדות, לא במקצועי ולא בתחביבי, חשבתי שיהיה מעניין לבדוק את הקינוחים שלהם. קוראי הנאמנים מכירים את תחביב האפיה שלי ויבינו את הסקרנות.

התחלנו בביקור ב״צפרה״ של אבי קונפורטי, ברחוב יגאל אלון.

 סשימי אננס. פרוסת האננס המיובש נותן מראה של גלגל-ענק, מראה מעניין לקינוח

 רצועות תפוחים בקרמל עם כדור גלידה בטעם קרמל ופרוסת תפוח מיובש. 

לקונפורטי יש משהו עם נושא ה"עיגול גבוה מעל קינוח"?

 קרם ברולה עם קוביות קטנטנות של אפרסקים, תפוחים ומנגו. 

הקינוח הכי טעים והכי מעניין ב"צפרה"

המקום הבא היה יותר עבור המנות העיקריות, אז שמחנו לפגוש חברים ב״חדר האוכל״ שנמצא בבמתחם גולדה, ליד תיאטרון הקאמרי.

 שניצל עוף ופירה (מה לעשות, אני נוסטלגית)

השניצל לא היה מדהים בכלל אבל הפירה... או, הפירה...

שיפוד איציק. כן, אני יודעת. וזה לא היה שיפוד, הגיע רק הכבד ללא מקל המתכת. 

אבל השם, נו. כולה מדובר במנת כבד עוף עםבצל מקורמל, ריבת משמשים ופירה. 

לא תצליחו לשכנע אותי לאכול כבד (רק סבתא שלי הצליחה להסתיר אותו יפה בכבד קצוץ) ועל הפירה כבר הבעתי עמדה נחרצת בתמונה הקודמת - אני יכולה לקחת קשית ולשתות אותו, הוא היה כל-כך רך וטעיייייים...

 ומנת פתיתים ים תיכונית לצמחונים שהפתיעה בטעמה. 

עגבניות מיובשות, זיתים, ריחן, דלעת אפויה ואפונה שביחד הרכיבו מנה ממש נחמדה. 

 לקינוח, מוס שוקולד וקראמבל תפוחים שלצערי הרב מאד (מאד מאד מאד!) 

ממש לא היה לי מקום חוץ מכפית קטנטנה. 

אם היתה לי עוד הזדמנות, הייתי באה לביקור חוזר של קפה ושתי המנות האלו. 

אמנם לא מנות יוצאות דופן אבל טעימות

 ולסיום, לא אוכל בלי להזכיר את ארוחת הבוקר הנפלאה ב"קפה קפה" בהוד השרון.

ארוחה שכזו תמיד היתה טעימה ומשביעה אבל אחרי שנה שלמה של ריחוק, 

תאמינו לי שהיא קבלה טעם שהשף לא חלם עליו.

חבל, כה חבל שהישראלים שגרים באזורנו הם אנשי הייטק ומהם, כנראה, לא תגיע הישועה של ארוחת בוקר שכזו. נשאר רק לחכות לביקור הבא בישראל.

תובנות מהביקור בישראל, אחרי שנה של גלות (נוחה) בקליפורניה או – ביקור חד שנתי הוא ביקור איכותי!

1. האייס קפה מתוק מדי (בסוף התרגלתי לבקש גרניטה)

2. אני מסוגלת לחזור להיות נהגת שודים תוך יום אחד על הכביש בתל אביב (גם ככה זה סוג של תחביב שלי)

3. כיף להיות הילדה הכי פופולרית

4. הפלייליסט של גלגל״צ בשעות הצהריים הוא יותר טוב ממה שאני שומעת בשעות הצהריים שלי, שהם אמצע הלילה בישראל (כנראה ש״בוא נרקוד עד אור הבוקר״ של יהודית רביץ לא מתאים לשלוש בבוקר).

5. תל אביב השתפרה מאד בכל מה שקשור באופניים (לטובתנו, כן!)

6. תל אביב השתפרה מאד בכל מה שקשור לדוחות חניה (לרעתנו, כן??)

7. עדיף להכין את עצמך לשיא החום והלחות, כי אז אתה מסתובב ברחובות ואומר ״וואלה, לא כ״כ נורא פה!״

8. אפשר לקיים עשר פגישות שונות במהלך היום וזה עוד לפני שאוספים את הילדים מהקייטנה ומתחילים עם פגישות אחר הצהריים

9. לא אמצא בסן פרנסיסקו (שלא לדבר בסאניוויל) קערת יוגורט טרי + פירות טריים + גרנולה טריה כמו בתל אביב

 יאמממממ...

10. מגיע לי פרס ישראל לאנשי חינוך אם אני באמת הולכת לעבוד עם הגדול על כל החוברות-לכתה- א׳ שרכשתי

11. לא צריך שירותי גלישה לסלולרי. ברוב המקומות, בטח בתל אביב והמרכז, יש גלישה אלחוטית חינמית בכל מקום. ואם אין, תמיד אפשר לגנוב מהשכנים.

12. צריך לבקר שוב בחופי ישראל כדי לזכור כמה הם חסרים לנו ולמה החופים שיש לנו פה הם לא בדיוק אותו דבר (לישראלים ששואלים מדוע – החול בחופי קליפורניה דומה לחול בחופי אילת – עם אבנים קטנטנות אבל כואבות, ומי האוקיינוס הם לגמרי לא חמימים כמו מי הים התיכון)

 שקיעה בחוף גורדון

13. זה לא שחותכים אותי כל הזמן בכביש, פשוט הנהגים שלידי קולעים צמה. חותכים מימין, חותכים משמאל ואני באמצע. וחוזר חלילה.

14. ראיתם פעם דוס על גלגלים? יש דברים שרואים רק פה.

15. הדרך חזרה לסאניוויל אינה אורכת ״רק״ 16 שעות. היא אורכת שלושה ימים. האם עשינו מה שרצינו? פגשנו את מי שרצינו? קנינו את מה שחפצנו? 

16. באסה לחזור.

אין ספק שהיה טוב לבוא הביתה, למלא את המצברים בתמונות וחוויות "מהבית", כגון - 

פתק על הדלת עבור "איש הביצים" שמגיע פעם בשבוע

פמוטים, קערת כסף וצנצנת מלפפונים מוחמצים מחוץ לחלון

היה טוב לבקר, גם טוב לחזור. עד הקיץ הבא!

חשבתם פעם איך אתם נשמעים לזרים?

למרות שאומרים לנו תמיד להזהר כשאנחנו מדברים עברית באירופה, ללחוש ולא לצעוק ובטח לא ללבוש חולצות של מחזור גיוס ״סבבה״, בארה״ב (או לפחות בקליפורניה) הישראלי הממוצע לא עושה רושם בעיקר כי הוא זר בין זרים.

עם זאת, צריך לזכור כמה דברים של ״עשה ולא תעשה״. אחד מהם הוא משהו שקשה לא לעשות, בעיקר כשהילד מעצבן אותך בתור, והוא לכעוס עליו ולסנן בין השיניים ״די!״. אם צריך להסביר למה, חשבו איך המלה הזו נשמעת לדוברי האנגלית ומה הם חושבים שהרגע איימת על הבן שלך.

אז כמו שחייבים להמיר את ה״שיט״ ב״אוי לא״, צריך לזכור גם לומר ״מספיק כבר לפני שאני מעלה אותך על המטוס לישראל ואני נשארת פה" במקום ה״די!״ הרגיל.

עד כאן שישים שניות על "אמור ׳מספיק׳ במלרע ולא 'די' במלעיל"

++++++++

אנחנו הישראלים מגיעים לארה"ב עם מבטא ברור. רובנו נשמעים משהו כמו "גוד מורנינג, כן יו פליז טו גיב מי ואן, אה, קופי וויז קרים?״

אבל אני לא יורדת עלינו, הפעם לפחות. הגענו היום לכאן כדי לרדת על האסיאתיים שסובבים אותנו באזור הזה. 

כשבאתי השבוע לאסוף בגדים מהמכבסה, שמתי לב שאני מבינה את בעלת העסק הקוריאנית היטב למרות שאם היתה באה איתי מישהי שהרגע הגיעה מישראל, היא לא היתה מבינה מלה. 

להלן רשימת מלים מבלבלות ותרגומן לאנגלית נורמלית: 

Pipety = fifty 

Wededay = wednesday

Ok, bye bye = go away, you're not oriental

Aha, ok = don׳t really care, didn't I already tell you to go away?

ועוד משפט אחד שאמרו לי השבוע ושגרם לי להביט בקופאית רגע נוסף לפני שקלטתי מה היא אומרת -

Want titty please - one (dollar) thirty, please

אז בפעם הבאה שאתם מבקרים בארה"ב ומישהו מבקר אתכם על המבטא, תראו לו את הבלוג שלי ותאמרו לו שהכל יחסי, לפחות לא חשבו שאתם מבקשים לראות את הציצי.

 מיסה באנגלית / ספרדית / סמואית / סינית. חסר רק יידיש.

++++++++

מכיוון שהאמריקאים מכירים היטב את אלו שאומרים "לא ידעתי, לא הבנתי", נשלחה אלי הביתה חבילת טפסים למילוי  מידע על הבכור לקראת הקייטנה אליה יצטרף בשבוע הבא. בחלק התחתון של הטופס הצהוב הובהר לי שאם אאחר בעשר דקות לקחת אותו, אחויב בחמישה-עשר דולר על כל חמש דקות נוספות. ומה יקרה אם אני ממש לא טובה בזמנים ומאחרת כמה פעמים? אין בעיה, ראי הוזהרת ש -

בקיצור, מודיעים לי שאם אני מאחרת בעקביות הם יתקשרו לשירותי הרווחה והילד יכנס למערכת וילקח למקלט לילדים שהאמא שלהם לא יודעת לקרוא שעון.

לא יודעת מה אתכם אבל לדעתי זה פלא שאין "מחלקת ילדים אבודים" שכולם דוברי עברית.

חידושים והפתעות

בשבוע שעבר סיימנו את שנת הלימודים הראשונה שלנו בארה"ב. הבכור יצא לחופשה שחציה תועבר בקפיצות בין קייטנות בקליפורניה לביקור בישראל.

בשבועות האחרונים רואים גם התחדשות של הטבע. פתאום מרימים ראש והעץ שהיה חשוף ועירום פתאום מלא עלים ירוקים ויפים. הפרחים מזמינים את האף לבוא ולהסניף.

הרחובות מלאים בסוגים האלו של שושנים וורדים וגם כמה סוגים שאיני יכולה לזהות ואמא שלי תגער בי, כמו זה - 

אני יודעת, לעומת זאת, שהפרחים כל-כך ריחניים שלא רק אנחנו נהנים מהפריחה אלא גם כל הדבורים שבאו לגור אצלנו. עד שקראתי למרססים כמובן. יש גבול לכמה הריח נחמד, כשהדבורים מזמזמות סביב הילדים שלי בחצר. אני יותר מדי תל-אביבית בשביל להיות רגועה עם כל-כך הרבה טבע מסביבי...

מה גם שחלק מהפרחים נראים כאילו יצאו מאיזושהי מעבדה ומישהו שכח לסגור את הצינור המזין אותם והם גדול וגדלו, כמו בתמונה הזו - 

בכל אופן, שיהיה לכולנו חופש נהדר, לנו הדודים מאמריקה ולכם הישראלים, והעיקר לא לשכוח שהכל תלוי בגישה שלנו לחיים. למשל, לפניך "באמפים" על הכבישה (להאטת התנועה ברחובות), אבל בואו נקרא להם "אמצעי להרגעת התנועה".

וכמו שהשלט התחתון מזכיר לנו, נסו לזכור לעצור ולהנות מהרגע.

ותפעילו מזגן.

מעשה בחמישה ישראלים

אמא של רותי הודיעה בשמחה - ביוני הקרוב אנחנו על טיסה!

שמחו הילדים, שמחו החברים, גם אלו שיוצאים לטיול מקומי ולא טסים.

שמחה מרים, הודיעה למשפחה 

ומיד קיבלה רשימת קניות ארוכה.

קנתה מרים, בדקה ורכשה

והנה ראתה שאין מקום במזוודה!

אנא מרים, אל תצטערי, 

כך קורה לכל ישראלי.

נבהלה נחמה, הסתכלה במראה

והחליטה מיד על דיאטה מחמירה.

צריך להוריד, אין על מה לדבר,

לישראל אני מגיעה בנאדם אחר!

אל תחששי נחמה, זו רק תחושה רגעית 

וזה מה שעובר על כל ישראלית.

ראה רון כי אשתו נלחצת,

קונה ומחליפה וכל יום מתרוצצת.

דאג רון על כרטיס האשראי

דאג ואמר לאשתו "עד מתי?"

הבין רון כי הסערה תרגע בעת הנחיתה

וכי אין לדבר עם אשתו לפני הנסיעה.

אל תדאג, רוני רון - 

כך קורה לכל ישראלון.

שמחה הסבתא, רצה לארון

והעבירה את כל הסדינים לחדרון.

בקשה משכנה מזרון מתנפח

ניקתה את הבית, ממש כמו לפסח.

ואז קיבלה מייל מצער

שאומר שהנכדים ידורו בבית אחר.

אל תעלבי, סבתא יקרה,

זה מה שעובר על כל משפחה.

שמחו הילדים, ישבו ליד המחשב

וכתבו לחברים שהתאריך מתקרב.

חשבו הילדים מה יעשו

אצל מי יבלו, אצל מי ישנו.

ישבה אמא וערכה רשימה

כי כדאי לדעת מראש מי עושה מה.

הגיע יוני, הגיעה השעה

וכל המשפחה עלתה על הטיסה.

נפרדו החברים בעיניים דומעות

נראה אתכם עוד חודש, יא נבלות!

שלא תשכחו אותנו ואת מה שביקשנו

כי אנחנו המשפחה שלכם כאן,

זאת לא שכחנו.

הביטו החברים במטוס, בענן

נופפו וקראו "שלום, כחול לבן! שלום, כחול לבן!״

ולכל החברים שעולים על טיסות לישראל החל מהשבוע הבא -

תהנו מהזמן עם הסבא-סבתא, חברים ומשפחה,

תזהרו מהשמש ואל תשכחו את המזגן

ובאמצע אוגוסט נפגש כולנו כאן!