יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

עשרת הגדולים


עשרה דברים שפשוט אי אפשר למצוא כאן

1. חומוס אבו גוש (לא, החומוס של סאברה זה לא חומוס צבר ולא משנה כמה פעמים תעצמו עיניים ותנסו לשכנע את עצמכם, והחומוס של סהארטש או איך שקוראים להודי ההוא מלורנס זה לא זה)

2. להביא את הילדים לסבא-סבתא ולברוח מהר לפני שמישהו שם לב

3. לאכול ארוחת בוקר ישראלית זוגית בבית קפה ביום שישי בבוקר

4. סקוץ' ברייט לניקוי כלים ולא מטלית עדינה שלא מובן לי מה בדיוק היא מנקה חוץ מאולי אבק. גם זה לא בטוח.

5. ערוץ הילדים. כי מהר מאד נמאס לי מהערוץ החביב על הבכור, שמראה אך ורק את בובספוג, כמובן עם פרסומות של כל מיני מאכלים שבחיים הוא לא יאכל, כל עוד זה תלוי בי

6. עשרה שמות של בייביסיטריות בזיכרון הטלפון (אמנם מצאתי מישהו נהדר אבל 15 דולר לשעה גורמים לצמצום משמעותי של חיי הלילה)

7. בית קפה שפתוח אחרי השעה שמונה בערב (אני יודעת, יש מקומות נחמדים ב Santana Row אבל מצד שני יש רק את Santana Row)

8. להפגש עם אמהות אחרות כשאוספים את הקטנה מהגן ולקבוע לעוד עשר דקות בפארק (במקום זה קובעיםPlay Date  לעוד שבוע בחמש וחצי)

9. תאורת רחוב (אני מבינה שאי אפשר להאיר כל רחוב בארה"ב הגדולה אבל בחייאת, למה אני צריכה לקחת פנס כל פעם שאני יוצאת לשים שקית בפח הזבל?)

10. פיצוציה – שאפשר לעבור דרכה בתשע בלילה ולקנות פיצוחים חמימים ולא טריים אבל מה-זה טעימים


ולאיזון – עשרה דברים שאני שמחה שיש כאן

1. קרמל מקיאטו של סטארבקס (לא אכפת לי מה תגידו על האיכות של הקפה שלהם, לי זה טעים!)

2. חניה בכל מקום

3. סופ"ש של יומיים שלמים כשרוב המקומות גם פתוחים ולא שומרים שבת

4. סתיו וחורף אמיתיים (ידעתם שיש ימים שלא רואים בהם בכלל את השמש? מי שמע על זה, גם באמצע החורף, בישראל??)

5. ערוצי HD כמעט לכל תחנה בטלביזיה (אוהבי הסרטים יבינו למה זה כ"כ חשוב עד שזה נכנס לעשיריה הזו)

6. פניה ימינה בכביש גם אם יש אור אדום

7. ארבע שעות צפון-מזרח – רינו, נוואדה (ולא סוריה). שש שעות דרומה – לוס אנג'לס (ולא מצרים). ארבעים דקות על הכביש הראשי – סן פרנסיסקו (ולא עדיין כביש היציאה מהשכונה בבוקר, בדרך לעבודה)

8. חימום מרכזי. מפעילים כשנכנסים לבית ומנתקים כשחוזרים לישראל

9. זמן לשבת ולחשוב, להרהר בלימודים חדשים, לכתוב בלוג

10. מסעדות יפניות, תאילנדיות ומכל טוב המזרח הרחוק, ללא צורך לחכות להזדמנות חגיגית בגלל ההוצאה הגדולה וללא חיפוש חניה ברחוב הירקון

 שלכת בכל מיני צבעים - גם משהו שקשה למצוא בתל-אביב 
(למרות שבונקלעך יש בשפע בתל-אביב, בעיקר מעל המכונית שלך)

יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

לא לזה התכוון המשורר


 הכנתי לפני כמה ימים את הביסקוטי הכי טובים שיש לי באוצר המתכונים. לרוב אני מכינה את המתכון המנצח לביסקוטי שוקו שאני משתמשת בו כבר עשר שנים אבל הפעם חיפשתי משהו קצת יותר בהיר, ונילי. המתכון הנבחר שייך לעוגיו.נט, עם שינויים קלים שלי, המתכון בסוף הרשומה. 
 יצאו ביסקוטי נחמדים, לבנים עם נקודות חומות של פקאנים ואדומות של חמוציות. הטעם שלהן משתבח עם כל טבילה בכוס קפה טוב. לאיזון הכנתי גם ביסקוטי שוקולד, ככה שיהיה יפה שחור ולבן.


 למחרת למדתי שנהוג לתת מתנה סמלית למורים לקראת חג המולד. אז קניתי כרטיס מתנה (לסטארבקס, נו מה?), עטפתי שלושה צמדים של ביסקוטי וניל-שוקו והענקתי את זה למורה של הבכור (למרות שהייתי מעדיפה לתת לה שקית של נעצים, אבל לא משנה).


 ואז מגיע המפרנס הראשי ואומר שצריך לקנות גם לעובדים שלו. מזל שיש לו רק ארבעה. התהליך חזר על עצמו אבל רק עם הביסקוטי וניל כי בינתיים נגמרו השוקו – מה לעשות, אנחנו בית של שוקוהוליסטים.
המתנות לחג המולד לא היו התכנית המקורית עבור הביסקוטי האלה אבל לפחות קיבלנו תגובות חיוביות ממקבלי המתנות – "מה באמת, אלו הום-מייד?? really??"


 ועוד חוויה – מעולם לא שלחתי בדואר משהו שיצא מהתנור שלי לפני מספר שעות. האמריקאים שולחים אחד לשני עוגות בדואר, אז אני מניחה שאין לי מה לחשוש ממשלוח של ביסקוטי.

או שה – homeland security ידפקו לי בדלת מחרתיים. נראה, אני אעדכן.

ביסקוטי אגוזי לוז ופקאן (של עוגיו.נט)
על פי המתכון מהבלוג Joy of Baking,
2
כיכרות באורך של 15-20 ס"מ (מספר העוגיות תלוי בעובי החיתוך)
המתכון מאתר עוגיו.נט נמצא כאן, להלן השינויים וההערות שלי
 260 גר' קמח לבן
 5
גר' אבקת אפייה
 150
גר' סוכר לבן
קורט מלח
 2
ביצים
 2
חלבונים
כפית תמצית וניל איכותית
כף ליקר אמרטו / חצי כפית תמצית שקדים
 80
גר' אגוזי לוז / פקאן טבעיים
 80
גר' חמוציות מיובשות

אופן ההכנה
מחממים תנור ל 180 מעלות צלזיוס (355 פרנהייט).
בקערה גדולה מערבבים יחד קמח, אבקת אפייה, סוכר ומלח לתערובת אחידה.
מוסיפים ביצים, חלבונים, תמצית וניל ואמרטו (או תמצית שקדים), ומערבבים עד שמתחילים להיווצר גושי בצק גדולים.
מוסיפים פקאנים וחמוציות (או אגוזי לוז, צימוקים, משמשים מיובשים או כל פרי מיובש אחר או אפילו שוקולד) ומערבבים רק עד שהם נטמעים בתערובת בצורה אחידה.
מחלקים את הבצק לשני חלקים, ובידיים מעט רטובות יוצרים 2 כיכרות, ומניחים במרווח די גדול על תבנית אפייה.
אופים את הכיכרות 20-30 דקות (25 דקות אצלי), או עד שהן מזהיבות מבחוץ. מצננים לחלוטין בטמפרטורת החדר.
מורידים את טמפרטורת התנור ל 150 מעלות צלזיוס (300 פרנהייט).
כשהכיכרות הצטננו, פורסים לפרוסות בעובי של כ-5 מ"מ בעזרת סכין לחם. יש כאלה שאוהבים לפרוס פרוסות אלכסוניות ארוכות ויש שאוהבים פרוסות רגילות, יותר קטנות – תלוי בכם. מסדרים בצפיפות על רשת האפייה עצמה (ולא על תבנית, כדי שהאוויר החם יסתובב בחופשיות סביב הפרוסות וייבש אותן היטב), ואופים עוד כ10-15 דק', עד שהביסקוטי יבשים.
מצננים לחלוטין ושומרים בקופסא אטומה.

הערות, הארות ותוספות
  • המתכון אינו מכיל חמאה, ועל כן מתאים לרגישים ללקטוז וכמובן לשומרי כשרות, שאינם מעוניינים בעוגיות חלביות..
  • אפשר לשמור את העוגיות עד כחודש בקופסא אטומה היטב.
  • אפשר להקפיא את הכיכרות שלמים לפני חיתוך לעוגיות, ובכל פעם שרוצים להוציא כיכר, לחתוך לעוגיות ולאפות ביסקוטי טריים.

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

כשהאדמה רועדת

הבוקר היה מאד שקט, המפרנס הראשי עוד היה במיטה ואני הייתי בסלון עם הילדים. כמו בוקר רגיל של שבת בארץ.
פתאום היה בום חזק אבל קצר, חשבתי שיש מישהו מחוץ לדלת הכניסה שנפל על הדלת עצמה. נבהלתי והתקרבתי לדלת לאט, ואז ראיתי שהיא נפתחה לגמרי. חשבתי שאולי זו היתה רעידת אדמה אבל כלום לא זז, רק היה אותו בום.

אחרי שעתיים בערך ראיתי בטוויטר את ההודעה שהיתה רעידה של 3.1 בפאלו אלטו בדיוק באותה הדקה בה הדלת נפתחה ברעש. לידע כללי, יחס המרחק בין פאלו אלטו לסאניוויל זה כמו רמת אביב וגבעתיים.

http://www.paloaltoonline.com/news/show_story.php?id=19415

אני יודעת שאני נשמעת קצת כמו אותם אנשים אחרי פיגוע ("פתאום שמעתי בום, יצאתי החוצה וראיתי"... טוב, לא משנה ההמשך, אתם בטח מכירים את זה בע"פ). כבר חוויתי פה רעידת אדמה כשהמיטה זזה ונעה באחד הלילות הראשונים שלנו פה אבל הפעם זה באמת הקפיץ אותי.

קצת חששתי מכל הנושא הזה של רעידות האדמה  לפני שהגענו אבל כולם הרגיעו אותי ואמרו שלא מרגישים כלום. 

אז אני מניחה שאני צריכה להחשיב את עצמי ברת מזל?? נו, הכל יחסי.

בשבועיים האחרונים מאד התקרר כאן ובבקרים אנו יוצאים החוצה כשיש מעלה אחת מעל האפס. זו חוויה נחמדה כל עוד לבושים היטב ומרופדים כהלכה.

בדרך לבית הספר משחקים עם האד שיוצא מהפה ומסתכלים על העלים הקפואים שנחים על הדשא 


הטבע בהחלט מראה לנו מי הבוס, בישראל ובכל העולם כולו. לא לשכוח לתת לו כבוד, חברים!

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

שני משחקים לאמצע השבוע

שלום ילדים!

בחג האחרון שיחקו שלמה ושושנה בסביבונים והדליקו נרות בחנוכיה. אך אבוי! החנוכיה נעלמה!
עזרו לשלמה ושושנה למצוא את החנוכיה ותוכלו לזכות בלביבה




למשחק הבא נצטרך מספר שחקנים - את שלמה ושושנה שאיבדו חנוכיה במשחק הקודם (אולי בעצם עדיף שלא ישחקו אם הם יכולים לאבד דבר גדול כמו חנוכיה), את השכנים ג'ואנה וג'ייסון, התינוק ג'יימס והכלב ג'ו.

נחשו ילדים, למי שייכים הבגדים והצעצועים בתמונה?


נכון ילדים, לכלב ג'ו!

האפי האנוקה, דיר ג'ו!



לגור בתפוצה זו חוויה אמיתית...

יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

משפטים שאם יום אחד אתפוס את מי שאמר לי אותם...


  1. "ההריון השני קצר יותר מהראשון" (לא חושבת ש- 43 שבועות זה קצר בכל מידה שהיא)

  1. "לידה שניה קלה יותר מהראשונה" (אה, תנו לי לחשוב על זה... לא!)

  1. "הילד יקשקש באנגלית עד דצמבר, אל תדאגי!" (עזבו, נושא כאוב מדי כרגע)

  1. "תגיעו לארה"ב ואחרי חודש וחצי כבר תוכלי למצוא עבודה נחמדה, אולי רק חצי משרה" (עברו שלושה חודשים והתהליך עוד נמשך ושוק העבודה מאד חלש לנשות ההי-טק כאן)

  1. "בטוח שבתי הספר היהודיים יקפצו על מישהי כמוך!" (בטח, ממש מחכים רק לי כדי להתחיל את שנת הלימודים. רק לי, ולא לעשרות ישראליות אחרות, הרי אני המורה היחידה שהגיעה הישר מישראל לסאניוויל)

  1. "את לא יודעת שבארה"ב העט נופלת לאמריקאים מהיד בשעה חמש? בעלך יבוא הביתה מוקדם יותר משהיה חוזר בישראל" (אולי. רק שפה כמעט ואין אמריקנים, יש המון קוריאנים, סינים והודים שעובדים יותר שעות משיש ביממה)

  1. "אוי, כמה שתהנו שם, החיים כ"כ רגועים!" (נכון, אבל מיד אחרי שנסיים עם הדאגות להסתגלות הבכור, ההוצאות העצומות של תחילת החיים פה, הסתגלות למקום עבודה חדש, חברים חדשים ועד ועוד ועוד)

לא, זה ממש לא הכל. בחברה פולנית כשלנו, אמירת משפטים כאלו היא ספורט לאומי יום-יומי. חלק ב' יבוא בהמשך.

 אחרי שאתפוס את מי שאמר לי את המשפטים שציינתי היום.

ואחת קטנה לסיום - העוגיות הכי קינקיות שהכנתי עד היום (עוגיות שוקולד עם מרשמלו וכובעון נשיקת שוקולד) 

מתכון של עמית דהאן עם שינויים שלי

כמות של 50-60 עוגיות


מרכיבים
200 גרם חמאה רכה
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1 ביצה + 1 חלמון 
1/4 2 (310 גרם) כוסות קמח
5 כפות גדושות אבקת קקאו (אני משתמשת בגיררדלי ומאד מרוצה)
3/4 כפית סודה לשתיה
קמצוץ מלח
100 גרם שוקולד צ'יפס קטנים של גיררדלי


לקישוט
שקית מרשמלוז קטנים, מומלץ לחצות כל אחד מהם
50 גרם שוקולד צ'יפס קטנים


הכנה
לערבל היטב את שני סוגי הסוכר והחמאה עד לקבלת קרם חלק ובהיר. להוסיף את הביצה והחלמון ולהמשיך לערבל עד להטמעה.
לנפות ביחד את הקמח, קקאו, הסודה לשתיה והמלח ולערבב היטב. להוסיף לאט לאט לקערת המערבל עד להטמעת התערובת לעיסה אחידה. להוסיף את השוקולד ולערבב, מומלץ בנקודה זו להשתמש בידיים כי העיסה נעשית מאד סמיכה ויהיה קשה להשתמש בכף עץ או כל דבר אחר שאתם מעדיפים.


לשים במקרר לחצי שעה עד שהתערובת נעשית נוחה לעבודה.


לחמם את התנור ל- 180 צלזיוס או 355 פרנהייט. תכינו שלוש תבניות לעוגיות או שתתכוננו להחלפת תבניות מהירה, תלוי אם אתם בישראל ויש לכם תבנית נורמלית או אם אתם פה ויש לכם תבנית שהיא משום מה בגודל של חצי מהתנור וגורמת לפי שתיים עבודה...


להוציא את העיסה מהמקרר וליצור כדורים. כאן נכנסת לפעולה אהבת השוקולד שלכם. אם אתם שוקוהוליסטים אמיתיים, צרו כדורים בגודל כדורי פינג פונג. אם אתם אנשים נורמלים, צרו כדור בגודל חרוז עץ גדול (רוב מי שאני יודעת שקורא את הבלוג שלי הם הורים לילדים קטנים אז בטוח תבינו למה הכוונה). הכדור לא ישתטח במהלך האפיה כמו עוגיות רגילות אלא רק ישקע קצת, לכן לא צריך לשמור על מרחק גדול בין כדור לכדור. תבינו אחרי שתוציאו את התבנית הראשונה מהתנור.


להכניס לתנור ל 10 דקות, עד שהן משנות קצת את הצבע ולא נדבקות לאצבע בנגיעה קלה. להוציא ומיד לנעוץ מרשמלו. יהיה נוח יותר אם תחוררו טיפה בקצה של הכפית ואז תנעצו את המרשמלו. אחרי כמה שניות תוכלו לראות איך תחתית המרשמלו שתקועה בתוך העוגיה כבר נמסה. שימו מעל "כובעון" של שוקולד צ'יפ ותחזירו לתנור לעוד שתי דקות. לא להתפתות ולהשאיר לעוד דקה או שתיים אחרת העוגיות יתייבשו ויתקשו.

להוציא, לצנן טוב-טוב ולחלק למנות קטנות כי אחרת יאכלו לכם את הכל ותראו אנשים קופצים מהקירות ברחבי הבית.

שוקוהוליסטים, כבר אמרתי?


בתאבון!!

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

נס חג החנוכה או – איך שמונה לילות הפכו לארבעים יום וארבעים לילה


מעולם לא היה לי חנוכה ארוך כ"כ.

איך חוגגים בארץ? עובדים כל היום, אוספים אחה"צ את הילדים, מחליפים להם מהר את הבגדים ונוסעים לסבא וסבתא. מדליקים את החנוכיות (אחת גדולה משפחתית, שבע חנוכיות מעץ שהנכדים הכינו בגן ושתיים מגבס, מערכת יצירה משנה שעברה שמצאנו בארון), שרים שירים, אוכלים לביבות שסבתא הכינה וחוזרים הביתה עד השנה הבאה.
מקסימום ממשיכים להדליק נרות בבית כל ערב בשביל הילדים. אם זוכרים לעשות את זה כל יום ואם יש חשק אחרי יום עבודה ארוך.

 א-ב-ל. פה, גם זה אחרת. מעולם לא אירחתי והתארחתי כל-כך הרבה במהלך שבוע אחד



אולי זו הרגשת הריחוק מהבית ומההורים, אולי זה רצון להחזיר טובה לאלו שאירחו אותנו בחג הקודם, אולי רוצים לומר תודה למי שקיבל אותנו ועזר לנו להתאקלם ואולי זה הרצון לתת לילדים הרגשת חג אמיתית, ולא של חג המולד.



 היה נחמד, היה טעים (וגם הכנתי פעם ראשונה לביבות בטטה, שמהיום מצטרפות לשולחן החג לצד לביבות תפוחי אדמה, אלו של התירס ואלו של הגבינה) אבל יאללה, שיגמר כבר החג הזה, גם ככה לא נוח לשים את החנוכיה על אדן החלון כשכל שאר הבתים מציגים לראווה עץ אשוח מקושט.

או את לידת ישו על פח הזבל ב- Subway


 ועכשיו למשהו אחר לגמרי.

אם מישהו רוצה, אשמח לפרט את המתכון של פאי השוקולד ופקאנים שהכנתי בסופ"ש (כי נמאס רק לביבות כל הזמן) 



תגידו את האמת – ידעתם שכרוב ניצנים נראה כך בטבע, לפני קטיפה וניקוי?

השבוע נסעתי לתת את טביעת האצבע שלי לממשלת ארה"ב. יצאתי מהבית לפני שהזריחה הושלמה ולפחות המראה שיפר את מצב הרוח



פה המקום לספר לחברות המקומיות שלי שניתן להקשיב לרוב תחנות הרדיו מישראל דרך אפליקציה בשם TuneIn Radio. אפליקציה זו נמצאת במרקט של האנדרואיד, אין לי מושג לגבי האייפון. ומי שלא הבין מה שעזאזל אמרתי בשתי השורות האחרונות – הגיע הזמן לשדרג את הטלפון, מותק!

כל הדרך הקשבתי לגלי צה"ל ולמה שקורה בארץ. זה היה עוד כשרק דיווחו שכנראה אוטובוס נלכד בלהבות אבל הדיווח לא קיבל עדיין אישור. אני נוהגת בכבישי קליפורניה והלב בישראל. רציתי כ"כ לדבר עם מישהו על זה, להתקשר ולשאול – שמעת?? והרגשתי נורא רחוקה. באותו יום ובשלושת הימים שאחרי, ברכתי שוב ושוב את הערוץ הישראלי שהעביר שידורי אולפן פתוח ולג'אנקית חדשות כמוני זה היה כמו אוויר לנשימה.

זה ממש הרגיש כמו מלחמה, בין שידורים חיים, מסך מפוצל ומדי פעם הפסקה לטובת שקופית שמציינת מספר אמריקאי לאלו שרוצים לתרום לקרן חיפה לשיקום. אבל אז צריך לצאת מהבית לקחת את הילד מביה"ס ואני חוזרת לאמריקה, ולמרות שאני גרה באזור עם הרבה ישראלים, הרגשתי בודדה.

דרך אגב, את התרומה שלי עשיתי ישירות באתר של קרן קיימת, למי שמעוניין.

רק לפני שלושה שבועות התארח כאן יונה יהב, ראש עריית חיפה, וסיפר לנו על התכניות שלו לבניה, שיפוץ ושיפור אזורים נרחבים בחיפה. המצגת שהוא הראה השתמשה בזמן עתיד ("פה נבנה, פה נרחיב, פה נשקם")  וצחקנו לבקשתו לחזור לארץ ולבחור בחיפה – כשתסיימו ליישם את כל התכניות האלו, תקראו לנו. עכשיו זה כבר לא מצחיק.

אני מקווה באמת שמי שצריך (ואני לא מציינת שמות, אלי ישי) יקח אחריות ויעשה מעשה לשדרוג כל מערך הכיבוי. בלי שום "אבל אמרתי, אבל התרעתי", בלי יללות ובלי להאשים את הג'ינג'י עם המפתחות. אם באמת רוצים, מקבלים תקציבים ואת זה אנשים כמו אלי ישי וחבריו מש"ס יודעים טוב מאד.

הנקודה הטובה של הטרגדיה הזו היתה ההתרמות של מדינות שונות עם מסוקים, מטוסים וכח אדם. יפה לראות איך בסופו של דבר כולנו כפר אחד קטן.

ושנראה את הצבע האדום רק בשעת שקיעה