זכויות וחובות

הפעם אעסוק בנושא הזכויות והחובות, וקצת בסטיגמות מוצדקות.

נתחיל בבית הספר, נושא הקרוב (כמובן) לליבי. הפעם אשתף אתכם במערכת השיעורים של חטיבת הביניים המקומית. שימו לב לשעות המדויקות - שעת אפס (חשבתי לתומי שהיא פסה מן העולם!) שמסתיימת בשעה שמונה שלושים ושש, לא דקה לפני כן. אחר כך רואים שארוחת הצהריים המוקדמת (או בראנץ') מתחילה דקה לפני עשר וחצי ומסתיימת בעשר ארבעים ותשע. 

הכי 'מוצא-חן' בעיני השיעור השלישי, שמתחיל בשעה עשר חמישים ושתיים ומסתיים בשעה אחת עשרה ארבעים ושלוש. ותאמינו לי, למרות שאין כאן "עשרה ל-" או "וחצי", הם שמים לב לשעה!

 אמנם לא שוויצרים (רחוקים מזה, אפילו) אבל בהחלט דייקנים

בשבוע שעבר שמתי לב לשלט נהדר, שלדעתי ישראל בכלל ועיריית תל-אביב בפרט צריכים לאמץ אותו לאלתר. הנהגים המטורפים של כבישי ישראל (פחות אחת, שעברה לארה"ב בשנה שעברה) יראו את האזהרה ויאטו מיד ותאונות הדרכים יתמעטו - 

אזהרה ברורה של כמה יכאב לנו בכיס ובכמה שיעורים משעממים נצטרך לבלות - וכולנו ננהג יותר בזהירות!

ועכשיו לקצת סטיגמות מוצדקות.

אני הראשונה שאטען שנשים הן נהגות איומות. אני רואה את זה כל הזמן ורק כאן למדתי שההודיות יכולות לקבל את המקום הראשון ושאר בנות חוה יקבלו את המקום השני.

הלכנו, המפרנס הראשי ואנוכי, לראות את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני - The Ides of March (סרט מומלץ, אם כי קצת מרגיש כמו פרק ארוך של "הבית הלבן"). הלכנו לקולנוע אחר מזה שאנו מבקרים בו וגיליתי מקום נחמד - השירותים!

שמים לב להבדל?

אצל הגברים - דלת, פח ומשתנות.

אצל הבנות - כניסה מוארת עם תמונות, שולחן ושני כסאות.

כי הרי ידוע שבנות הולכות ביחד לשירותים ולרוב יש תור, אז למה שיעמדו - הבה נשבה בכניסה לשירותים ונקשקשה!

את הסרט הבא (The Help, סרט שאני מאד רוצה לראות אחרי שקראתי את הספר ומאד נהניתי) אראה שם רק בגלל המחשבה של מנהלי הקולנוע והכסאות הרחבים והנוחים קצת יותר מהקולנוע הקרוב אלי. למי שמעוניין, מדובר בקולנוע AMC Mercado שנמצא ב- 

 3111 Mission College Blvd., Santa Clara

מולו נמצאת מסעדה איטלקית נחמדה בשם Tomatina, הפיצה שלהם מומלצת - דקיקה, פריכה ועם תוספות טעימות. הנה לינק לאתר שלהם.

אז מה הכנתי ל- Halloween?

עוגיות Candy Corn

בחג הזה האמריקאים נהנים מסוכריות שנקראות candy corn. אלו סוכריות גומי קשיח, מתוקות וטעמן כשל צבע מאכל מוצק.

לא מהממתקים האהובים עלי, אבל הצבעים חזקים ויפים

מאחר וזהו ממתק ייחודי לחג, החלטתי להכין עוגיות candy corn. אין זכר לטעם של הממתק הזה אבל לא היתה ברירה והשתמשתי בצבעי מאכל - רק בכמות מזערית, יחסית לממתק המקורי.

המצרכים לבצק הסוכר  (שימו לב, הבצק נהדר גם עבור המתכון הזה) - 

- 225 גרם חמאה (או שני מקלות / סטיקים, תלוי מאיזו יבשת אתם קוראים את הבלוג), מרוככת לטמפרוטרת החדר

- 3/4 כוס סוכר

- 3 חלמונים 

- 1.5 כפיות תמצית וניל

- 2.5 כוסות קמח רגיל

- 1 כפית אבקת אפיה

- 1/5 כפית מלח

- צבע מאכל כתום (עדיף במרקם ג'לי אבל גם נוזלי יעשה את העבודה)

- צבע מאכל צהוב (כנ"ל)

מערבלים את הסוכר והחמאה במשך כ- ארבע דקות, עד שהתערובת נעשית אוורירית. 

מוסיפים את החלמונים אחד אחרי השני ומערבלים היטב עד להטמעה. מוסיפים את תמצית הוניל.

בערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והמלח ומנפים (לא חייבים מנפה 'רשמי', אני משתמשת במסננת רגילה - זול הרבה יותר ועושה את אותה העבודה בדיוק) לתוך קערת התערובת. מערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מוציאים את הבצק מהקערה ומחלקים לשלושה חלקים. ננגלגל אותם לכדורים ונעטוף את שלושתם בנייר נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של חצי שעה. עד שיהיו נוחים לעבודה.

אחרי שעברה חצי שעה, נוציא שני כדורים למשטח העבודה (כדור אחד נשאיר במקרר - זהו החלק הלבן של העוגיה).

את הכדור השני מניחים על משטח חלק ועושים בו מעין גומה באמצע. שם נטפטף טיפה של צבע מאכל כתום ונלוש את הבצק עד לקבלת צבע אחיד. עושים אותו דבר עם הכדור הבצק השלישי. 

עכשיו ניקח תבנית לחם (או תבנית אינגליש קייק עמוקה) ונכסה אותה בניילון נצמד - תחתית, צדדים - הכל. כך נוכל להוציא את הבצק יותר בקלות.
נשטח את הכדורים אחד-אחד. נתחיל בשכבה הלבנה. נשטח אותה בתחתית התבנית. שימו לב שאנחנו רוצים שכבה של לפחות סמנטימטר אחד או שניים כדי שיהיה עומק יפה לכל צבע. כמו כן, שימו לב לשטח שווה כל שכבה, אחר כך נראה את כל השכבות באותו העובי. נכניס את התבנית למקפיא לרבע שעה כדי שהשכבה הראשונה תמצק קצת ואז נוכל לשטח עליה את השכבה השניה.
נמשיך בשכבה הכתומה, נכניס חזרה למקפיא לרבע שעה ואז נסיים בשכבה הצהובה.  נכסה את הבצק בניילון ונכניס למקרר למנוחה נוספת.

כך התבנית נראית אחרי ששיטחנו שלוש שכבות 

(אני לא הכנסתי למקפיא ולכן השכבות אינן סימטריות אז נא לעשות מה שאני אומרת ולא מה שאני עושה)

אחרי מנוחה של כחצי שעה לפחות, נוציא את הבצק מהתבנית ונתחיל לפרוס אותו לפרוסות שוות, בערך סנטימטר כל פרוסה (הפעולה הזו הזכירה לי איך היינו פורסים פרוסות של גלידה מהקרטון ותמיד היה צריך "ליישר". זה מראה קצת כמה אני זקנה, לא?...).

בכל פרוסה נעשה חתכים אלכסוניים ואז נקבל משולשים. חלקם יהיו עם השכבה הלבנה למטה ובחלקם השכבה הלבנה תהיה למעלה.

את הקצוות הלא סימטרית שמתי בצד, אספתי לכדור, שיטחתי וקרצתי עוגיות בצורת פרחים - מיחזור!

עכשיו להחלטתכם - ניתן להכניס את העוגיות לתנור כמו שהן וניתן לפזר עליהן סוכר גבישי שיתן להן מעין נצנוץ קל.

הכניסו לתנור שחומם מראש ל- 130 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט. אפו את העוגיות לשמונה דקות, או עד שאתם רואים שהקצוות נעשים טיפה זהובים.

עכשיו עוד החלטה - אםשר להגיש את העוגיות כפי שהן ואפשר לטבול את הקצה בקצת שוקולד לבן מומס ולטבול מיד בסוכריות צבעוניות.

להגשה - הניחו בקערה גדולה ומלאה בשטויות שישמחו לבב אנוש אמריקאי ו - Happy Halloween!

בתאבון, יא מגעילים!

בשבוע הבא חוגגים כאן את ליל כל הקדושים - Halloween. בשנה שעברה עוד היינו חדשים והסתכלנו סביב כדי לראות מי עושה מה וראינו את השכנים יוצאים מדעתם.

חלקם הציבו בכניסה לבית רוחות רפאים, שלדים וגופות במיני ריקבון שונים.

חלקם הציבו על הדשא חבורות של רוחות רפאים רוקדות במעגל.

שכן אחד תלה על מנורת התאורה ברחוב בובה של גופה. זה נראה מגעיל כמו שזה נשמע.

השנה כבר צברתי כמות מכובדת של מיני קישוטים במחסן. בשבת האחרונה הוצאנו אני והבכור את "קופסת הפיכסה" והוצאנו משם רוחות רפאים, פיראטים מתים, קורי עכביש, מכשפות ועוד כל מיני חברים שמחים.

הילדים בשכונה החלו לדפוק על דלתנו ולבקש ממתקים כבר בשש בערב והמשיכו עד אחרי עשר. לא היינו בבית רוב הזמן כי טיילנו בשכונה (גם הבכור דפק בדלתות עם האנגלית המינימלית שהיתה לו בשנה שעברה). כשחזרנו הביתה, הקערה שהשארנו מחוץ לדלת עבור הילדים - שלא יתאכזבו כי לא היינו בבית, חלילה - היתה ריקה.

בשנה שעברה קערת הממתקים שלנו היתה מתונה ואולי קצת משעממת לאמריקאי הממוצע - היא הכילה ממתקים רגילים לגמרי. אבל לא יכלתי להתאפק והוספתי אצבעות שוקולד על מקלות בייגל'ה - 

(סלחו לי על איכות הצילום - באוקטובר שעבר עוד לא צילמתי עבור בלוג!)

השנה עוד לא החלטתי מה אני מגישה לילדים שבאים לדפוק בדלת ולבקש ממתקים. אבל יש לי הרבה רעיונות, תודות לבלוגים השונים:

נתחיל במתאבנים -

יד עשויה מג'לי

 

קערת פירורי עוגיות ושוקולד, או קערת קקי של חתול?

קרקרים, גבינה וריבה, או פלסטרים משומשים?

ממרח אבוקדו או.. לא משנה, אתם מבינים לבד.

הם עשויים מגומי, ילדים - לא להגעל בבקשה.

ועכשיו למנה העיקרית - 

צלי בשר. אני הייתי מוסיפה לזה רוטב חמוציות - שיראה כמו שלולית דם.

פסטה בולונייז עם גבינה וזיתים, מישהו?

ולקינוח - 

מאפה עלי פילו וריבה

או אולי תרצו עוגה?

האם במקפא מח חשקה נפשכם?

הילדים בטח ירצו אצבעות מרציפן ושקדים, לא?

ועכשיו, חשבו היטב וספרו לי - איזה מהמאכלים האלו הייתם מכינים לארוחת שישי עם ההורים?

ערב בנות

לפני כחודש השתתפתי בערב בנות. היינו שש חברות קרובות ועיקר הערב היה סביב קופסא המכילה חמישים שאלות המיועדות לנשים בלבד. חלק מהשאלות היו מצחיקות, חלקן העלו נושאים עמוקים וחלקן העלו זכרונות בעלי משמעות. 

אם חשבתן לערוך ערב שכזה, הרי לפניכן מבחר שאלות שניתן להעביר באמצעותן ערב שלם של דיון פילוסופי עמוק, תחושות משותפות וצחוק מתשובות מטורפות.

• מה סרט הבנות האהוב עליך? (התחרות היא בין אישה יפה, שירת הסירנה ווטופ גאן)
• אם לא היו לך ילדים, איך היו חייך נראית אחרת?
• איזו מסיבה היית עורכת אם היה לך תקציב בלתי מוגבל?
• איך היתה נראית חברה הנשלטת על ידי נשים?
• אם היית יכולה לנהל רומן עם סלבריטי, במי היית בוחרת?
• מהי הטעות הכי גדולה שהורייך עשו כשגידלו אותך?
• אם היה לך שבוע שלם לבד, ללא ילדים או בעל, איך היית בוחרת להעביר את הזמן? (השאלה הזו הוציאה מאיתנו צחוק מריר של חצי ייאוש חצי תקווה)
• באיזה זמר או שחקן היית מאוהבת כשהיית ילדה? (ג׳ורג׳ מייקל, מראה לכם מה כבר ידעתי בגיל עשר)
• איזה שיר מעלה בכן זיכרון חזק? (take my breath away של ברלין, מזכיר לי את מסיבת יום הולדת תשע והסלואו שרציתי לרקוד עם ח׳ והוא בחר לרקוד עם אחרת)
• אם היית צריכה להעלות חמישה קילו, מה היית בוחרת לאכול?
• באיזה מובן את דומה לאמא שלך?
• על מה את מתחרטת?
• האם זנות צריכה להיות חוקית?
• אם היית יכולה לתכנן עכשיו את החתונה שלך, איך היא היתה נראית?
• האם נשים מתלבשות עבור גברים או עבור נשים אחרות?
• מהי התספורת הכי גרועה שהיתה לך אי פעם? (שאלה קלה. פרמננט נוראי שעשיתי בגיל שמונה עשרה. הספרית שרפה לי את השיער והוא הסריח שבועות)

אחרי סבב תשובות, זו שהיתה לה התשובה הכי טובה / הכי מצחיקה קבלה צמיד זוהר וזו שבסוף הערב היו לה מספר הצמידים הגדול ביותר קיבלה מתנה סמלית - 

נעלי בית מחממות של קיטי. ערב בנות - כבר אמרתי!

כמובן שערב כזה מחייב משהו מתוק. בחרתי בפונדו שוקולד, כזה שניתן לטבול בו פירות טריים ומאפינז קטנים ללא בושה. לא חייבים להשתמש בפונדו אמיתי, ניתן להכין את התערובת בסיר במטבח ולהעביר לכלי מתאים כגון קערת פיירקס או חרסינה עמידה בחום. אם אפשר, הניחו מתחתיה נר תה קטנטן שישמור על החום.

פונדו שוקולד וליקר

450 גרם שוקולד מריר

כוס שמנת מתוקה

חצי כוס רוטב קרמל

3 כפות ליקר לבחירתכם (ליקר קפה, אייריש קרים, ברנדי וכו׳)

לשים הכל בבאן מרי - קערה חסינת חום מעל לסיר עם מים מבעבעים. שימו לב שהמים לא נוגעים בסיר, אחרת מה ששמנו בסיר ישרפו. 

מערבבים - וזהו!

התוספות שטבלנו היו אננס טרי, תותים, פלחי תפוחים קטנים, ענבים, בננות (שהיו השוס הכי גדול), מיני מאפינז וניל שטבלנו בשוקולד ואז בקערית עם סוכריות צבעוניות.

בהחלט לא ערב דיאטטי אבל ערב שכולנו נזכור לעוד הרבה זמן. מומלץ לשבור את השגרה עם ערב שכזה וחברות קרובות! 

בחורים חסונים ומצויידים היטב

בשבוע שעבר היה לנו מעניין. בעצם לילדים היה מעניין, לי פחות.

בשכונה הסמוכה הסתובב אדם שירה בשמונה אנשים במקום עבודתו והרג שלושה נוספים. הוא ברח מאותו מקום והתחבא בין הבתים של השכונה.

בית הספר של הבכור נכנס לפעולה ונקט באמצעי זהירות - כל בתי הספר של קופרטינו ננעלו (lock-down), התלמידים לא יצאו מהכיתות כל היום ולא היו שיעורי התעמלות או ספריה ע"מ שהתלמידים לא יצאו החוצה.

מהגן של הקטנה קיבלתי שלושה טלפונים בהולים - 

1. "השריף הודיע לתת להורים להחליט אם להשאיר את הילדים או לקחת!" (תשאירי, תשאירי.)

2. "השריף הודיע לבוא לקחת את הילדים, מפנים את הגן!" (אני באה, רגע. תני לי קודם לשתות קפה, להתארגן, להתלבש, אני כבר אגיע לקראת אחה"צ)

3. "השריף הודיע לנעול את הגן, מי שנשאר - נשאר!" (שיט, למה הגעתי מהר? עכשיו הקטנה ממש לא רוצה להשאר ואני אכלתי אותה)

כשחזרנו הביתה, הקטנה העבירה את הזמן בחקר השלולית, השפעתה על הבגדים והסביבה הקרובה (הכוונה, אם לא הבנתם - אני)

על מנת לקבל את הבכור לזרועותי העייפות הייתי צריכה להגיע לכיתה ולחתום את שמי, אחרת לא היו משחררים אותו כי ה lock-down היה עדיין בתוקף. לילדים בכיתה ספרו ש"לא יוצאים היום החוצה כי יורד גשם ורוצים שנהיה safe". אוקיי.

המסוקים המשיכו לרחף מעלינו במהלך אחה"צ והערב. את היורה עצמו תפסו רק למחרת בבוקר.

תסבירו לי בהזדמנות איך לקח לחבר'ה כאלה 24 שעות לתפוס את היורה, כשהוא התחבא כל הזמן הזה בבית שהבעלים לא היו בבית. 

מה קרה - דפקו בדלת, לא היתה תשובה אז הם הלכו??

ועכשיו למתכון!
הבטחתי לשתף אתכם בקינוחים שהכנתי לארוחת החג של ראה"ש, הרי לפניכם הראשון. הוא לא ייחודי לראש השנה והכנתי אותו מספר פעמים לשמחת חברים במהלך השנה. זהו ממתק קטן, bite size ומאד ממכר...

כוסיות בצק עוגיות במילוי גנאש שוקולד

הפעם זהו מתכון שלי, לכן אין קישור או קרדיט. תהנו!
 הכמות - 24 כוסיות, להכנה בתבנית של מיני-מאפינס או בראוניז קטנים

מה לקנות?

לבצק העוגיות:
הכי קל - חבילת בצק עוגיות של פילסברי, היא כבר מחולקת ל- 24 ריבועים. תמצאו אותה במקרר, ליד המיכלים להכנת סינמון רולז של פילסברי.

למילוי השוקולד:

 100 מ"ל שמנת מתוקה
  100 שוקולד מריר
חצי מנת אספרסו או 1/2 כפית נס קפה

1.5 כפות ליקר אייריש קרים

 120גר' ביסקוויטים טחונים גס

מה עושים עם כל זה?

בסיר קטן מביאים לרתיחה קלה את השמנת והאספרסו (עד שרואים את הקצוות מבעבעות קלות). מוזגים את התערובת על השוקולד המריר ומחכים דקה עד שהם ירגישו בנוח אחד עם השני ורק אז מערבבים היטב עד שמתקבל גנאש שוקולד אחיד. 

מוסיפים את הליקר והביסקוויטים ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
 מצננים את המילוי לפחות רבע שעה במקרר, כדי לתת לו לנוח ולהתמצק, כך נוכל לעבוד עם התערובת בקלות.

 לוקחים תבנית של מיני - מאפינס או בראוניז קטנים, שמים מוזיקה נחמדה ברקע ומתחילים להניח את הבצק בכל תבנית. אל תשתמשו בכל ריבוע של הבצק המוכן אלא רק בכמות של כ- 3/4 ריבוע, אחרת הכוסית תצא עבה מדי.
שימו את התבנית בתנור שחומם ל- 190 מעלות צלזיוס (375 פרנהייט), לאפיה של לא יותר מ- 8 או 9 דקות. העיקר שהקצוות יהיו טיפה זהובים / חומים אבל לא יותר.
עכשיו, כשתוציאו את התבנית, שימו לב לעבוד במהירות. קחו את הצד ההפוך של כף עץ (הצד שמחזיקים, לא הצד הקעור), ותתחילו "לדחוף" את הבצק שבמהלך האפיה תפח. דחפו אותו למטה, ליצירת כוסיות כמו בתמונה הבאה -

 

כך זה צריך להיראות, כשזה יוצא מהתנור ואחרי העבודה עם כף העץ.

החזירו לתנור לשתי דקות נוספות, לא יותר! הוציאו מהתנור ותנו לכוסיות להצטנן היטב - כחצי שעה תספיק. הוציאו את תערובת השוקולד מהמקרר, ובעזרת כף תניחו מהתערובת בכל כוסית. שימו לב לא לעבור את קו הכוסית ע"מ ליצור קו אסתטי.

 לציפוי - המסתי מעט שוקולד לבן עם שתי טיפות שמן (ע"מ לגרום לשוקולד להיות יותר נוזלי), טבלתי מזלג ו"נפנפתי" מעל הכוסיות.

והרי התוצאה הסופית!

אז מה היה לנו? היה ראש השנה. היה יום כיפור. אז עכשיו נאמר - תהנו מהמתכון בסוכה ונתראה בחג הבא!

זהירות - פוסט פוליטי!

סן פרנסיסקו, העיר בה ההיפים וההומואים מרגישים הכי בנוח, ניסתה להעביר חוק האוסר על ברית מילה. 

לשמחתי ראיתי שהמושל החדש (כזה שלא מופיע בסרטים ואומר "I'll be back"  כמו המושל הקודם) חוקק חוק חוסם-חוק-חוסם-ברית-מילה.

סן פרנסיסקו מפתיעה אותי. כשהגענו, כבר הכרתי היטב את ההיסטוריה של הייט-אשבורי וההיפים של שנות השישים (שחלקם עדיין מסתובבים עם אותן תספורות ואותן חולצות tie-die)

 

 

הכרתי היטב גם את ההיסטוריה של אזור הקאסטרו בעיר ותנועת הלב"טים (הומואים, לסביות וטרנס-ג'נדרים) שבהחלט מרגישים חופשי בימים אלו להסתובב בלבוש, אה, נקרא לזה - מיוחד!

(ותודה לע' על התמונה, אני חייבת לך עוגה מיוחדת)

  

ביוני האחרון, ניו-יורק התירה נישואים חד-זוגיים, אבל קליפורניה עדיין לא מסירה את האיסור המטופש הזה. ואז הגיעה הידיעה על הנסיון בסן-פרנסיסקו, להעביר משאל עם בו יוחלט על איסור ברית מילה לילדים מתחת לגיל 18, ולא משנה אם הסיבה היא דתית, אישית או שמדובר בסטלן קבוע. אסור ודי.

ואני חשבתי לתומי שזו העיר שחתמה על גשר הזהב שלה "איש איש באמונתו יחיה". אפילו אני, כופרת למודת כפיה דתית מתל-אביב, מאמינה שכל עוד לא נוגעים לי באופן בו אני חיה, אני לא מתערבת בחיים של אנשים אחרים. 

בשבוע שעבר קיימו Debate, עוד מפגש נאומים חסרי-תוכן של המועמדים לנשיאות 2012. במהלך אותו debate הקרינו שאלה של קצין מצטיין, הומו, ששאל אותם - במקרה ותבחרו לנשיאות, האם תחזירו את החוק שמכונה don't ask, don't tell?

זהו חוק מטופש האומר שעל כל חייל חובה להשאיר את מיניותו לעצמו ולא לשתף איש. אם ידעו שהוא הומו (או לסבית, לצורך העניין), הוא ישוחרר מיידית מהשירות. החוק הזה בוטל לאחרונה אבל קיים חשש שאם הרפובליקנים יזכו בנשיאות, הוא יוחזר יחד עם עוד כל מיני חוקים מיושנים.

כאשר אותו קצין סיים את השאלה, נשמעו צעקות "בוז" מהקהל ואיש מהמועמדים לא אמר דבר. אובמה נזף במועמדים לנשיאות שלא עצרו את התגובות לשאלה המארין ההומו. זו בהחלט היתה דוגמה לאיך שהנשיאות הבאה תיראה במידה ויבחר אחד מהחבר'ה האלה.

אני לא מופתעת שדברים כאלה קורים בארה"ב, ארץ כלל הדתות החשובות והמומצאות, אבל אני בהחלט מאוכזבת מקליפורניה באופן אישי. תתביישי לך!

 להמתקת הפוסט לעיל, קבלו מתכון לאורז עם פירות יבשים, אחת מהמנות שהכנתי לארוחת ראש השנה. מנה מתוקה, מלאה וקלה להכנה - 

 אורז עם פירות יבשים 

(של ניקי ב., "אוכל עושים באהבה, עם תוספות קלות שלי)

מה לקנות?

בצל בינוני, חתוך לקוביות

חבילת פטריות שמפיניון, חתוכים גס

2 כוסות אורז

חצי כוס צימוקים כהים

חצי כוס משמשים מיובשים חתוכים לקוביות

חצי כוס חמוציות (גם בשביל הבריאות וגם בשביל הצבעוניות)

חצי כוס שקדים פרוסים / צנוברים / גרעיני חמניה

3 כוסות מים רותחים

כף דבש

כף סירופ מייפל

 אבקת מרק (לפי הטעם)

מלח ופלפל

 ועכשיו מה?

לחמם את התנור לחום של 180 מעלות צלזיוס (355 פרנהייט).

לערבב את כל החומרים היבשים בקערה גדולה.

לטגן את הבצל במעט שמן עד לריכוך, להוסיף את הפטריות ולערבב היטב.

לערבב בקערה נוספת את המים, הדבש, המייפל ואבקת המרק. להוסיף את הנוזלים לתערובת החומרים היבשים וךערבב היטב. 

להוסיף את הבצל והפטריות, לטעום ולהוסיף פלפל ומלח לפי הטעם.

להניח את התערובת בקערת פיירקס ולכסות בנייר כסף. לשים בתנור למשך 50 דקות. כאשר הזמן עובר, להוציא מהתנור אבל להשאיר את נייר הכסף ל- 10 דקות נוספות.

להרים בזהירות  את נייר הכסף, לערבב בעדינות ולטעום. אם האורז עדיין לא מוכן סופתי, הכניסו לעשר דקות נוספות אבל לא יותר. שאר החומרים החמים ימשיכו את תהליך ההכנה של האורז כל עוד נייר הכסף שומר על האדים בפנים.

מנה מתוקה לשנה מתוקה! 

בפוסטים הבאים אחזור לעצמי ואשתף בשתי המנות שהכנתי כקינוח לארוחת ראש השנה.

עד אז - צום קל (מיד אחרי שתקראו את הפוסט המתוק הזה - האהא!) וגמר חתימה טובה לכולם :)