ט"ו בשבט הגיע - חג לחילונים

מעולם לא חגגנו חגים "חילוניים" כמו שאנו חוגגים אותם כאן.

היום למשל, ארגנו חברי ה-  Israeli Cultural Connection) ICC, החבר'ה שמארגנים פעילויות לישראלים כמו הרצאות, הצגות, ערבים מיוחדים ופעילויות מיוחדות לחגים) אירוע נטיעות בפארק השכונתי. 
הם דיברו עם העירייה ששמחה לשמוע על התנדבות העם היהודי והעניקה עשרות פקעות של נרקיסים, מעדרים ומתנדבים שהסבירו מה לעשות. 
שולחנות הפיקניק היו מלאים במיטב הפירות היבשים למיניהם, מתנדבים הפעילו את הילדים בפעלויות כגון יצירת דמויות מתפוזים (קחו תפוז / קלמנטינה, תקעו קיסמים וחברו להם ענבים לרגליים וצימוקים או אוכמניות לידיים או עיניים וכו' כראות עיניכם הטובות ביצירה), מחזור גלילי נייר טואלט לרובוטים / דמויות וכו' בעזרת צבעים, צמר גפן ומדבקות, שולחן של יצירת שקדיה (ציור הענפים עם צבעי ידיים והדבקת פופקורן לפרחים) ועוד ועוד.

ברקע ניגנו שירים של ט"ו בשבט שהילדים היו מאושרים לשמוע וההורים זמזמו והשמחה היתה רבה.

בישראל היינו משאירים את העבודה לגננת או למורה והיינו חוגגים את ט"ו בשבט בעיקר סביב שולחן ארוחת הערב. את הנטיעות, כתל-אביבים עירוניים אמיתים, השארנו לאחרים.

אבל כאן זה איכשהו אחרת. הנרקיסים יצמחו לאיטם ונוכל להנות מהם גם בשנים הקרובות. לא רק אנחנו, גם הנוצרים, המוסלמים, הבודהיסטים וכל אנשי הדתות והשפות השונות הגרים באזור.העובדה שזהו חג ישראלי הביאה רבים מאיתנו לפארק בבוקר יום ראשון קר (אבל יפה, למזלנו) כדי לתת לילדים עוד חוויה ישראלית, "כמו בבית".

 

אני יודעת שאם היינו משקיעים קצת, היינו יכולים לעשות את כל אלו גם בישראל. אז הנה, אנו עושים את זה כאן ומלמדים את הילדים ערכים של הגנה על הסביבה, תרומה לקהילה העירונית וחוויה קהילתית ישראלית.

אגב, בקהילה כאן אנחנו מקיימים אירועים דומים מאד למה שבית דני בתל-אביב עושה כבר שנים. אירועים שמחברים בין הזהות היהודית/ישראלית לחילונים הגמורים. אז בין זה לבין האומנים השונים כמו עידן רייכל שהגיע לפני חצי שנה, אני מרגישה בבית. 

יחסית.

השלכת הצבעונית המקסימה. 
נכון שזו תמונה מלפני חודשיים ורוב העצים ערומים כיום אבל תודו שהטבע משגע! 

זהו אחד המתכונים האהובים עלי. קצת צורך זמן (או ביידישאית - פצ'קראי) אבל שווה כי התוצאה מרשימה והכיף (כמובן) גדול.

עוגיות פיצוץ שוקולד ואייריש קרים

מתוך "סודות מתוקים" / קרין גורן

מה לקנות? (לכמות של כ- 50 עוגיות)

3 ביצים, בטמפרטורת החדר

1/2 כוס סוכר (100 גרם)

350 גרם שוקולד מריר

50 גרם חמאה

3 כפות אייריש קרים (45 מ"ל)

1 כפית אבקת נס קפה 

3/4 כוס גדושה קמח (120 גרם)

1 כפית אבקת אפיה

1 כוס שקדים טחונים (100 גרם)  

לציפוי:

סוכר (כמות של כוס בערך)

אבקת סוכר (כמות של כוס וחצי בערך)

ועכשיו מה?

- להקציף ביצים וסוכר במשך 5 דקות במהירות גבוהה, עד לקבלת תערובת סמיכה ובהירה.

בינתיים - להמיס יחד את השוקולד והחמאה על בן-מארי (עדיין לא מכירים את המונח? קראו כאן הסבר מפורט)

- מקפלים את תערובת הביצים לתוך תערובת השוקולד  המומס. 

- מערבבים בקערית קטנה אייריש קרים וקפה ומוסיפים לתערובת השוקולד.

- מערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והשקדים הטחונים ביחד ומוסיפים לתערובת השוקולד עד לקבלת בלילה אחידה. מתקבלת בלילה דלילה יחסית וזה בסדר.
- מכסים את הקערה בניילון נצמד ומעבירים למקרר לארבע שעות (או למקפיא לחצי שעה), עד שהתערובת מתקשה.
- מחממים תנור ל- 190 מעלות צלזיוס, 375 פרנהייט לעשר דקות לפחות לפני שמכניסים את התבנית.
בעזרת כפית מגלגלים את התערובת לכדורים בקוטר 3-4 ס"מ.
- מכינים קערה עם סוכר וקערה עם אבקת סוכר. מגלגלים כל כדור בסוכר ואז באבקת סוכר. מניחים באופן מרווח על תבנית מרופדת בנייר אפיה. מומלץ לגלגל את הכדורים שוב באבקת הסוכר לפני שמכניסים את התבנית לתנור כי החלק שגלגלתם קודם ספג את האבקה.
- אופים את העוגיות במשך 8 דקות בלבד (!). העוגיות ישתטחו קצת ויווצרו סדקים עמוקים אבל יהיו עדיין רכות מאד למגע. לא לדאוג, במהלך הצינון הן מתקשות.
מצננים לחלוטין ושומרים בכלי אטום בשכבה אחת (כי אם תניחו עוגיה-על-עוגיה, אבקת הסוכר תספג והן לא יהיו יפות כמו שהן יוצאות מהתנור), בטמפרטורת החדר.
  

מכיוון שבט"ו בשבט עוסק הפוסט הנוכחי, מצופה ממני לשתף במתכון מתאים.

לא התעסקתי עם זה יותר מדי השנה אבל את סלט הפירות הנהדר הכנתי גם הכנתי.

ט"ו בשבט שמח וטעים! 

שמחה רבה שמחה רבה!

אם חשבנו שאחרי המעבר לארה"ב לא יהיה יותר דיון בנוסח "אצל מי אנחנו השנה", טעינו בגדול.

בגלל שלאף אחד אין הורים ואחים-אחיות שגרים איתם, החברים הם המשפחה השניה. לפיכך לקראת ראש השנה ופסח, בדיוק כמו בישראל, מתחילים הלחשושים.

זה מתחיל בשאלה - "עם מי אנחנו רוצים לעשות את החג?"

ממשיך ב- "עם מי הם (החברים שנבחרו כתשובה לשאלה הקודמת) עשו בשנה שעברה?"

והלאה:

-  "אנחנו רוצים לשאול אותם מה קורה השנה?" 

- "אז מי שואל, את או אני?" 

- "כדאי לשאול אותם השבוע, כי אנחנו כבר חודשיים לפני החג"

- "ומה עם היא והוא (החברים איתם עשינו את החג הקודם)?"

- "היא והוא מסתדרים עם זו וזה (החברים הנבחרים השנה)?"

- "להציע לזו לעשות את החג עם ההיא?"

ואחרי שכל השאלות האלו נענו ואנחנו כבר יודעים עם מי עושים את החג, מתחיל הסבב השני:

- "מה אני עושה אם ההיא (חברה שלא עלתה בגורל החג) שואלת אותי מה עושים השנה?"

- "אולי לומר לה שאנחנו בכלל לא כאן אלא מטיילים?"

- "להעלות את הנושא כדי להפטר מהנושא או לחכות שהיא תשאל?"

בקיצור, יש נושאים שהיהודים מביאים איתם לכל פינה בעולם!

_________________________

המתכון הזה מתוך החוברת "על השולחן" והוא היה השוס הגדול של ליל הסדר שנת 2010. ההכנה אולי קצת מטריחה אבל התוצאה שווה כל רגע!

כדורי מרציפן ושוקולד / על השולחן

 מה לקנות?

120 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה

350 גרם שוקולד מריר קצוץ

50 גרם חמאה

500 גרם (1 ועוד 2/3 כוסות) מרציפן

2 כפיות שמן

 ועכשיו מה? 

 - להמיס את השמנת עם 250 גרם שוקולד מעל אמבט מים חמים (בן-מארי).

- להסיר מהאש, להוסיף חמאה ולערבב עד להמסה מלאה. לצקת לקערה נפרדת ולצנן עד שהגנאש מתגבש ונעשה נוח לעבודה (אחרי שהגנאש מצטנן מעט, ניתן להכניס למקפיא כדי לזרז עניינים)

- מגלגלים את הגנאש ל – 25 כדורים (אם הכדורים נמסים בידיים, ניתן לפזר על הידיים קקאו) ומקפיאים כחצי שעה, עד שיתקשו. אם במהלך העבודה הכדורים נמסים קצת, החזירו למקפיא לכמה דקות

-  מחלקים את המרציפן ל – 25 כדורים ומשטחים אותם לדסקיות. עוטפים את כדורי השוקולד במרציפן, מגלגלים עד שמקבלים צורת כדור יפה ומחזירים למקפיא לעוד חצי שעה לפחות עד שהכדורים מוצקים

- ממיסים את יתרת השוקולד במיקרוגל, מוסיפים את השמן ומערבבים. טובלים את הכדורים בשוקולד (בזהירות, באמצעות קיסם) ומניחים על תבנית. שומרים במקפיא עד להגשה.

טעים מאד אחרי הפשרה ונהדר גם ישר מהמקפיא.

מתאים לכל ימות השנה אבל הוא צ'ופר נחמד לפסח אם לא מתחשק לכם להכין עוגה מקמח מצה :)) 

העיקר הכוונה

כשהייתי ילדה, הייתי עוברת בדרך הביתה מחוג ההתעמלות בשדה בו היו פורחים עשבים שונים וגם עלים יפים שנראו לי ממש כמו פרחים. הייתי קוטפת זר עלים ומביאה לאמא שהיתה מחכה לי בבית, שבוע אחר שבוע. היא היתה ממלאת מים בכוס ושומרת על העלים למשך יום או יומיים. אלו היו רק עלים, ולאמא שלי לא התחשק לקבל עלים פעם בשבוע כל שבוע אבל היא אמרה תודה עד שנמאס לה ואז היא אמרה את המשפט שכל פולניה מתחילה לומדת לדקלם - "העיקר הכוונה".

ועל מה ולמה פתחנו בסיפור?

החברה א' היא קרמיקאית בלתי נלאית. לא קומיקאית, קרמיקה - אית. ביתה כבר מלא ביצירות מיוחדות, יחידות, חמודות ועוד כל מיני מלות חנופה שהלקסיקון מאפשר.

עד שהגיע חג החנוכה לשנת 2011 ואז ניתן היה ליישם את אותו משפט פולני אלמותי.

התכנון היה נחמד, הרעיון מגניב ביותר. אבל אז מניחים את הנר וזה נראה קצת אחרת ממה שדמיינו בראש.

דמיינו איך זה ראה ככל שהנר נמס.
העיקר הכוונה!

אצלנו בבית אוהבים את הגששים. הבכור עדיין מבקש ממני להחזיר לדיסק שבאוטו את שיר הטלפון ("שמעתי צליל חיוג, שלשלתי אסימון, חייגתי לז'קלין, במספרה סימון" לשמיעה, לחצו כאן)
 בשבוע שעבר חגגנו לבכור "יום הולדת חצי". בגלל שהוא נולד באמצע יולי, הוא מעולם לא זכה לחגוג במהלך יום הלימודים הרגיל. ניגשתי אל המורה שלו וביקשתי לחגוג לו יום-הולדת-חצי והיא דווקא התלהבה מהבקשה. היא אמרה שהבת שלה חוגגת יום הולדת יום לפני הבכור האישי שלי ולכן היא בהחלט מבינה מדוע אני מבקשת לעשות משהו שלא כ"כ נהוג.

אמנם ה"חגיגה" היתה מאד מצומצמת אבל לפחות הוא זכה לכבוד הזה. בכיתה אחרת נאמר להורים שהמורה לא אוהב לחגוג לילדים את יום הולדתם. אבל לפחות הם זוכים לעמוד ראשונים בתור ליד הדלת!...

לכבוד החגיגה הכנתי מיני-מאפינז. הכנתי בלילה רגילה של עוגת וניל והוספתי סוכריות צבעוניות. למעלה קישטתי עם זילוף קרם בצבע ירוק ועליו סוכריית כוכב. הילדים בכיתה, שרגילים לקבל עוגת שוקולד רגילה, שמחו מאד!

ולמשהו בריא קצת יותר -

קציצות כרישה ועוף / מהבלוג "ביסים" 

  

מה לקנות?

600 גר' כרישה (משקל נטו של החלקים 'השמישים')- בערך 5 כרישות ג ד ו ל ו ת

1-2  כפות שמן זית (אפשר גם לוותר)

6  ענפי בצל ירוק- קצוצים 

חופן  פטרוזיליה קצוצה

מלח ופלפל גרוס טרי

2  מצות- מרוסקות דק דק (או פירורי לחם כ- 3/4 כוס(

2  ביצים

300  גר' עוף טחון (כרעיים) - לגרסה צמחונית, ניתן לוותר על העוף ולהגדיל את כמות הכרישה

ועכשיו מה?

חותכים את הכרישות הנקיות בחתך אורכי (הבסיס נשאר מחובר) ושוטפים היטב מחול. קוצצים דק ומעבירים למחבת גדולה ורחבה. מוסיפים שמן זית ו- 1/4 כוס מים ומתבלים במלח. מאדים מכוסה כ- 10-15 דקות על להבה בינונית. מערבבים מדי פעם. כשרך, מוסיפים את הבצל הירוק הקצוץ, מערבבים ומבשלים עוד כדקה ללא מכסה על להבה גבוהה עד שכל הנוזלים נעלמו.

מצננים.

בינתיים, מרסקים את המצות במעבד מזון (כמות שוה של פירורי לחם תהיה בערך 3/4 כוס).

כשהכרישה נעימה למגע מוסיפים את הביצים, העוף, הפטרוזיליה ופירורי המצה. מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים בזרוע נטויה. העיסה רכה מאד אבל עומדים בפיתוי ולא מוסיפים עוד פירורי מצה- אתם לא רוצים קציצות מצה. העיסה תתייצב מעט בקירור. בשלב הזה כדאי לטגן חתיכה קטנה במחבת בכדי לבדוק תיבול וגם יציבות קציצתית (ככה תדעו האם חובה להוסיף עוד מעט פירורים או שלא). מצננים במקרר לשעה או יותר. 

גם לאחר הקירור העיסה יחסית רכה וזה בסדר. מעצבים את הקציצות בעדינות בידיים רטובות מעט ומטגנים עד לזהוב.

הכמות המתוארת מספיקה לכ- 20 קציצות, תאמינו לי שיחסלו את כולן בארוחת הערב!

זה הדברים הקטנים

אני לא עומדת לפתוח פה דיון על איפה טוב לחיות, מה טוב לי, לילדיי, לעם ישראל ולדת היהודית. אני חושבת שב - YNET היו מספיק דיונים בשבועיים האחרונים (אם אתם מתעקשים, אז ניתן לקרוא פה, פה, פה ופה)

בחרתי הפעם לספר על הדברים הקטנים מהם אנו נהנים, לפחות כרגע -

 

למשל, כשבחנויות מוכרים באוגוסט, צד לצד, חולצות שרוול קצר וחליפות סקי

נכון שאנחנו כישראלים, קצת "יורדים" על האמריקאים שמתלהבים מכל דבר וקצת יוצאים מדעתם מדי פעם ע"מ לחגוג כל דבר שעולה בדעתם. אבל מוצא חן בעיני שאני יכולה לציין כל עונה, כל מאורע וכל חג שאבחר באקססוריז - כלי אוכל, פריטי לבוש, קישוטים לחצר או לבית וכן הלאה.

 נכון שבקליפורניה לא ממש יורד שלג, אבל אווירת החורף כבר בהחלט כאן 

(ארוחת ערב ישראלית על צלחת איש שלג אמריקני למהדרין - הקטנה בהחלט מרוצה)

ולאיזון - הנה המקבילה היהודית / תפוצתית - 

 אז נכון שכתוב באנגלית ויש קצת יותר מדי מגני-דוד, אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם משטח אוכל (פלייסמט) בנושא חג בישראל? 

הילדים הגיבו בהתלהבות והחלו לשיר שירי חנוכה בארוחת הערב.

כבר כתבתי על הטוב והרע של החיים בגולה, לא אחזור עליהם. אני בהחלט מאמינה שלכל אחד יש הזכות לבחור מה טוב לו ולמשפחתו באותו רגע בחיים וכל עוד זה לא בא על חשבון אדם אחר - תפאדלו!

נחזור לשידורים הרגילים - 

חנוכה הגיע!!

תמיד אהבתי את החג. החנוכיה הדולקת בפנים, הוילונות המוסטים בגלל הגשם הסוער בחוץ (לפחות כך היה כשהייתי ילדה...), טעם הלביבות החמימות וריח הסופגניות המתוקות. מבחינתי זהו חג משפחתי מאד, חמים ואינטימי כמעט.

אבל אנחנו כבר לא בישראל, בחוץ אין גשם סוער (לא פה ולא שם) והמשפחה קצת התפזרה. אז מה שנשאר זה לגרום לחג להיות חמים, נעים וטעים.

דרך אגב, הילדים שלי יכולים לשכוח מהגרסא האמריקאית של חג החנוכה. אלה, עם החשיבה הקפיטליסטית שלהם, הפכו את חג החנוכיות, הלביבות והסופגניות - לשמונה ימים של מתנות. אני נשארת עם ה"מתכון" המקורי של החג, כשהשינויים היחידים שאני מסכימה לעשות הם מתכוני הלביבות והסופגניות. הנה אחד מהם.

לביבות תפוחי עץ וקינמון של מיקי שמו 

(מתוך "שבתות וחגים", ספר חדש ומומלץ!)

מה לקנות (ל - 30 לביבות)?

2 ביצים גדולות

100 גרם (1/2 כוס) סוכר חום בהיר

150 גרם (גביע קטן) שמנת חמוצה

210 גרם (1/2 1 כוסות) קמח תופח

1 כפית תמצית וניל

1/4 כפית קינמון

קמצוץ גרירת אגוז מוסקט (המתכון המקורי מציין 1/4 פול טונקה אבל לכו חפשו אותו בקליפורניה)

2 תפוחי עץ מסוג גרני סמיט בגודל בינוני, מגוררים גס וסחוטים היטב

2 כפות צימוקים בהירים 

לטיגון - שמן קנולה / חמניות

להגשה - סירופ מייפל / דבש

ועכשיו מה?

טורפים את הביצים והסוכר בקערה. מוסיפים שמנת חמוצה, קמח, תמצית וניל, קינמון ומוסקט ומערבבים היטב.

מוסיפים את תפוחי העץ והצימוקים - לערבב היטב.

מחממים מחבת גדולה על להבה בינונית עם שמן בגובה 1/2 ס"מ. יוצקים לתוך המחבת כף גדושה מהבלילה ומטגנים כ- 3 דקות מכל צד, עד להזהבה. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג.

זהו - ניתן להגיש עם זילוף סירופ מייפל או דבש או כך סתם.

חג אורים חורפי ושמח לכולנו!

זכויות וחובות

הפעם אעסוק בנושא הזכויות והחובות, וקצת בסטיגמות מוצדקות.

נתחיל בבית הספר, נושא הקרוב (כמובן) לליבי. הפעם אשתף אתכם במערכת השיעורים של חטיבת הביניים המקומית. שימו לב לשעות המדויקות - שעת אפס (חשבתי לתומי שהיא פסה מן העולם!) שמסתיימת בשעה שמונה שלושים ושש, לא דקה לפני כן. אחר כך רואים שארוחת הצהריים המוקדמת (או בראנץ') מתחילה דקה לפני עשר וחצי ומסתיימת בעשר ארבעים ותשע. 

הכי 'מוצא-חן' בעיני השיעור השלישי, שמתחיל בשעה עשר חמישים ושתיים ומסתיים בשעה אחת עשרה ארבעים ושלוש. ותאמינו לי, למרות שאין כאן "עשרה ל-" או "וחצי", הם שמים לב לשעה!

 אמנם לא שוויצרים (רחוקים מזה, אפילו) אבל בהחלט דייקנים

בשבוע שעבר שמתי לב לשלט נהדר, שלדעתי ישראל בכלל ועיריית תל-אביב בפרט צריכים לאמץ אותו לאלתר. הנהגים המטורפים של כבישי ישראל (פחות אחת, שעברה לארה"ב בשנה שעברה) יראו את האזהרה ויאטו מיד ותאונות הדרכים יתמעטו - 

אזהרה ברורה של כמה יכאב לנו בכיס ובכמה שיעורים משעממים נצטרך לבלות - וכולנו ננהג יותר בזהירות!

ועכשיו לקצת סטיגמות מוצדקות.

אני הראשונה שאטען שנשים הן נהגות איומות. אני רואה את זה כל הזמן ורק כאן למדתי שההודיות יכולות לקבל את המקום הראשון ושאר בנות חוה יקבלו את המקום השני.

הלכנו, המפרנס הראשי ואנוכי, לראות את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני - The Ides of March (סרט מומלץ, אם כי קצת מרגיש כמו פרק ארוך של "הבית הלבן"). הלכנו לקולנוע אחר מזה שאנו מבקרים בו וגיליתי מקום נחמד - השירותים!

שמים לב להבדל?

אצל הגברים - דלת, פח ומשתנות.

אצל הבנות - כניסה מוארת עם תמונות, שולחן ושני כסאות.

כי הרי ידוע שבנות הולכות ביחד לשירותים ולרוב יש תור, אז למה שיעמדו - הבה נשבה בכניסה לשירותים ונקשקשה!

את הסרט הבא (The Help, סרט שאני מאד רוצה לראות אחרי שקראתי את הספר ומאד נהניתי) אראה שם רק בגלל המחשבה של מנהלי הקולנוע והכסאות הרחבים והנוחים קצת יותר מהקולנוע הקרוב אלי. למי שמעוניין, מדובר בקולנוע AMC Mercado שנמצא ב- 

 3111 Mission College Blvd., Santa Clara

מולו נמצאת מסעדה איטלקית נחמדה בשם Tomatina, הפיצה שלהם מומלצת - דקיקה, פריכה ועם תוספות טעימות. הנה לינק לאתר שלהם.

אז מה הכנתי ל- Halloween?

עוגיות Candy Corn

בחג הזה האמריקאים נהנים מסוכריות שנקראות candy corn. אלו סוכריות גומי קשיח, מתוקות וטעמן כשל צבע מאכל מוצק.

לא מהממתקים האהובים עלי, אבל הצבעים חזקים ויפים

מאחר וזהו ממתק ייחודי לחג, החלטתי להכין עוגיות candy corn. אין זכר לטעם של הממתק הזה אבל לא היתה ברירה והשתמשתי בצבעי מאכל - רק בכמות מזערית, יחסית לממתק המקורי.

המצרכים לבצק הסוכר  (שימו לב, הבצק נהדר גם עבור המתכון הזה) - 

- 225 גרם חמאה (או שני מקלות / סטיקים, תלוי מאיזו יבשת אתם קוראים את הבלוג), מרוככת לטמפרוטרת החדר

- 3/4 כוס סוכר

- 3 חלמונים 

- 1.5 כפיות תמצית וניל

- 2.5 כוסות קמח רגיל

- 1 כפית אבקת אפיה

- 1/5 כפית מלח

- צבע מאכל כתום (עדיף במרקם ג'לי אבל גם נוזלי יעשה את העבודה)

- צבע מאכל צהוב (כנ"ל)

מערבלים את הסוכר והחמאה במשך כ- ארבע דקות, עד שהתערובת נעשית אוורירית. 

מוסיפים את החלמונים אחד אחרי השני ומערבלים היטב עד להטמעה. מוסיפים את תמצית הוניל.

בערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והמלח ומנפים (לא חייבים מנפה 'רשמי', אני משתמשת במסננת רגילה - זול הרבה יותר ועושה את אותה העבודה בדיוק) לתוך קערת התערובת. מערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מוציאים את הבצק מהקערה ומחלקים לשלושה חלקים. ננגלגל אותם לכדורים ונעטוף את שלושתם בנייר נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של חצי שעה. עד שיהיו נוחים לעבודה.

אחרי שעברה חצי שעה, נוציא שני כדורים למשטח העבודה (כדור אחד נשאיר במקרר - זהו החלק הלבן של העוגיה).

את הכדור השני מניחים על משטח חלק ועושים בו מעין גומה באמצע. שם נטפטף טיפה של צבע מאכל כתום ונלוש את הבצק עד לקבלת צבע אחיד. עושים אותו דבר עם הכדור הבצק השלישי. 

עכשיו ניקח תבנית לחם (או תבנית אינגליש קייק עמוקה) ונכסה אותה בניילון נצמד - תחתית, צדדים - הכל. כך נוכל להוציא את הבצק יותר בקלות.
נשטח את הכדורים אחד-אחד. נתחיל בשכבה הלבנה. נשטח אותה בתחתית התבנית. שימו לב שאנחנו רוצים שכבה של לפחות סמנטימטר אחד או שניים כדי שיהיה עומק יפה לכל צבע. כמו כן, שימו לב לשטח שווה כל שכבה, אחר כך נראה את כל השכבות באותו העובי. נכניס את התבנית למקפיא לרבע שעה כדי שהשכבה הראשונה תמצק קצת ואז נוכל לשטח עליה את השכבה השניה.
נמשיך בשכבה הכתומה, נכניס חזרה למקפיא לרבע שעה ואז נסיים בשכבה הצהובה.  נכסה את הבצק בניילון ונכניס למקרר למנוחה נוספת.

כך התבנית נראית אחרי ששיטחנו שלוש שכבות 

(אני לא הכנסתי למקפיא ולכן השכבות אינן סימטריות אז נא לעשות מה שאני אומרת ולא מה שאני עושה)

אחרי מנוחה של כחצי שעה לפחות, נוציא את הבצק מהתבנית ונתחיל לפרוס אותו לפרוסות שוות, בערך סנטימטר כל פרוסה (הפעולה הזו הזכירה לי איך היינו פורסים פרוסות של גלידה מהקרטון ותמיד היה צריך "ליישר". זה מראה קצת כמה אני זקנה, לא?...).

בכל פרוסה נעשה חתכים אלכסוניים ואז נקבל משולשים. חלקם יהיו עם השכבה הלבנה למטה ובחלקם השכבה הלבנה תהיה למעלה.

את הקצוות הלא סימטרית שמתי בצד, אספתי לכדור, שיטחתי וקרצתי עוגיות בצורת פרחים - מיחזור!

עכשיו להחלטתכם - ניתן להכניס את העוגיות לתנור כמו שהן וניתן לפזר עליהן סוכר גבישי שיתן להן מעין נצנוץ קל.

הכניסו לתנור שחומם מראש ל- 130 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט. אפו את העוגיות לשמונה דקות, או עד שאתם רואים שהקצוות נעשים טיפה זהובים.

עכשיו עוד החלטה - אםשר להגיש את העוגיות כפי שהן ואפשר לטבול את הקצה בקצת שוקולד לבן מומס ולטבול מיד בסוכריות צבעוניות.

להגשה - הניחו בקערה גדולה ומלאה בשטויות שישמחו לבב אנוש אמריקאי ו - Happy Halloween!

בתאבון, יא מגעילים!

בשבוע הבא חוגגים כאן את ליל כל הקדושים - Halloween. בשנה שעברה עוד היינו חדשים והסתכלנו סביב כדי לראות מי עושה מה וראינו את השכנים יוצאים מדעתם.

חלקם הציבו בכניסה לבית רוחות רפאים, שלדים וגופות במיני ריקבון שונים.

חלקם הציבו על הדשא חבורות של רוחות רפאים רוקדות במעגל.

שכן אחד תלה על מנורת התאורה ברחוב בובה של גופה. זה נראה מגעיל כמו שזה נשמע.

השנה כבר צברתי כמות מכובדת של מיני קישוטים במחסן. בשבת האחרונה הוצאנו אני והבכור את "קופסת הפיכסה" והוצאנו משם רוחות רפאים, פיראטים מתים, קורי עכביש, מכשפות ועוד כל מיני חברים שמחים.

הילדים בשכונה החלו לדפוק על דלתנו ולבקש ממתקים כבר בשש בערב והמשיכו עד אחרי עשר. לא היינו בבית רוב הזמן כי טיילנו בשכונה (גם הבכור דפק בדלתות עם האנגלית המינימלית שהיתה לו בשנה שעברה). כשחזרנו הביתה, הקערה שהשארנו מחוץ לדלת עבור הילדים - שלא יתאכזבו כי לא היינו בבית, חלילה - היתה ריקה.

בשנה שעברה קערת הממתקים שלנו היתה מתונה ואולי קצת משעממת לאמריקאי הממוצע - היא הכילה ממתקים רגילים לגמרי. אבל לא יכלתי להתאפק והוספתי אצבעות שוקולד על מקלות בייגל'ה - 

(סלחו לי על איכות הצילום - באוקטובר שעבר עוד לא צילמתי עבור בלוג!)

השנה עוד לא החלטתי מה אני מגישה לילדים שבאים לדפוק בדלת ולבקש ממתקים. אבל יש לי הרבה רעיונות, תודות לבלוגים השונים:

נתחיל במתאבנים -

יד עשויה מג'לי

 

קערת פירורי עוגיות ושוקולד, או קערת קקי של חתול?

קרקרים, גבינה וריבה, או פלסטרים משומשים?

ממרח אבוקדו או.. לא משנה, אתם מבינים לבד.

הם עשויים מגומי, ילדים - לא להגעל בבקשה.

ועכשיו למנה העיקרית - 

צלי בשר. אני הייתי מוסיפה לזה רוטב חמוציות - שיראה כמו שלולית דם.

פסטה בולונייז עם גבינה וזיתים, מישהו?

ולקינוח - 

מאפה עלי פילו וריבה

או אולי תרצו עוגה?

האם במקפא מח חשקה נפשכם?

הילדים בטח ירצו אצבעות מרציפן ושקדים, לא?

ועכשיו, חשבו היטב וספרו לי - איזה מהמאכלים האלו הייתם מכינים לארוחת שישי עם ההורים?

זהירות - פוסט פוליטי!

סן פרנסיסקו, העיר בה ההיפים וההומואים מרגישים הכי בנוח, ניסתה להעביר חוק האוסר על ברית מילה. 

לשמחתי ראיתי שהמושל החדש (כזה שלא מופיע בסרטים ואומר "I'll be back"  כמו המושל הקודם) חוקק חוק חוסם-חוק-חוסם-ברית-מילה.

סן פרנסיסקו מפתיעה אותי. כשהגענו, כבר הכרתי היטב את ההיסטוריה של הייט-אשבורי וההיפים של שנות השישים (שחלקם עדיין מסתובבים עם אותן תספורות ואותן חולצות tie-die)

 

 

הכרתי היטב גם את ההיסטוריה של אזור הקאסטרו בעיר ותנועת הלב"טים (הומואים, לסביות וטרנס-ג'נדרים) שבהחלט מרגישים חופשי בימים אלו להסתובב בלבוש, אה, נקרא לזה - מיוחד!

(ותודה לע' על התמונה, אני חייבת לך עוגה מיוחדת)

  

ביוני האחרון, ניו-יורק התירה נישואים חד-זוגיים, אבל קליפורניה עדיין לא מסירה את האיסור המטופש הזה. ואז הגיעה הידיעה על הנסיון בסן-פרנסיסקו, להעביר משאל עם בו יוחלט על איסור ברית מילה לילדים מתחת לגיל 18, ולא משנה אם הסיבה היא דתית, אישית או שמדובר בסטלן קבוע. אסור ודי.

ואני חשבתי לתומי שזו העיר שחתמה על גשר הזהב שלה "איש איש באמונתו יחיה". אפילו אני, כופרת למודת כפיה דתית מתל-אביב, מאמינה שכל עוד לא נוגעים לי באופן בו אני חיה, אני לא מתערבת בחיים של אנשים אחרים. 

בשבוע שעבר קיימו Debate, עוד מפגש נאומים חסרי-תוכן של המועמדים לנשיאות 2012. במהלך אותו debate הקרינו שאלה של קצין מצטיין, הומו, ששאל אותם - במקרה ותבחרו לנשיאות, האם תחזירו את החוק שמכונה don't ask, don't tell?

זהו חוק מטופש האומר שעל כל חייל חובה להשאיר את מיניותו לעצמו ולא לשתף איש. אם ידעו שהוא הומו (או לסבית, לצורך העניין), הוא ישוחרר מיידית מהשירות. החוק הזה בוטל לאחרונה אבל קיים חשש שאם הרפובליקנים יזכו בנשיאות, הוא יוחזר יחד עם עוד כל מיני חוקים מיושנים.

כאשר אותו קצין סיים את השאלה, נשמעו צעקות "בוז" מהקהל ואיש מהמועמדים לא אמר דבר. אובמה נזף במועמדים לנשיאות שלא עצרו את התגובות לשאלה המארין ההומו. זו בהחלט היתה דוגמה לאיך שהנשיאות הבאה תיראה במידה ויבחר אחד מהחבר'ה האלה.

אני לא מופתעת שדברים כאלה קורים בארה"ב, ארץ כלל הדתות החשובות והמומצאות, אבל אני בהחלט מאוכזבת מקליפורניה באופן אישי. תתביישי לך!

 להמתקת הפוסט לעיל, קבלו מתכון לאורז עם פירות יבשים, אחת מהמנות שהכנתי לארוחת ראש השנה. מנה מתוקה, מלאה וקלה להכנה - 

 אורז עם פירות יבשים 

(של ניקי ב., "אוכל עושים באהבה, עם תוספות קלות שלי)

מה לקנות?

בצל בינוני, חתוך לקוביות

חבילת פטריות שמפיניון, חתוכים גס

2 כוסות אורז

חצי כוס צימוקים כהים

חצי כוס משמשים מיובשים חתוכים לקוביות

חצי כוס חמוציות (גם בשביל הבריאות וגם בשביל הצבעוניות)

חצי כוס שקדים פרוסים / צנוברים / גרעיני חמניה

3 כוסות מים רותחים

כף דבש

כף סירופ מייפל

 אבקת מרק (לפי הטעם)

מלח ופלפל

 ועכשיו מה?

לחמם את התנור לחום של 180 מעלות צלזיוס (355 פרנהייט).

לערבב את כל החומרים היבשים בקערה גדולה.

לטגן את הבצל במעט שמן עד לריכוך, להוסיף את הפטריות ולערבב היטב.

לערבב בקערה נוספת את המים, הדבש, המייפל ואבקת המרק. להוסיף את הנוזלים לתערובת החומרים היבשים וךערבב היטב. 

להוסיף את הבצל והפטריות, לטעום ולהוסיף פלפל ומלח לפי הטעם.

להניח את התערובת בקערת פיירקס ולכסות בנייר כסף. לשים בתנור למשך 50 דקות. כאשר הזמן עובר, להוציא מהתנור אבל להשאיר את נייר הכסף ל- 10 דקות נוספות.

להרים בזהירות  את נייר הכסף, לערבב בעדינות ולטעום. אם האורז עדיין לא מוכן סופתי, הכניסו לעשר דקות נוספות אבל לא יותר. שאר החומרים החמים ימשיכו את תהליך ההכנה של האורז כל עוד נייר הכסף שומר על האדים בפנים.

מנה מתוקה לשנה מתוקה! 

בפוסטים הבאים אחזור לעצמי ואשתף בשתי המנות שהכנתי כקינוח לארוחת ראש השנה.

עד אז - צום קל (מיד אחרי שתקראו את הפוסט המתוק הזה - האהא!) וגמר חתימה טובה לכולם :)