יום רביעי, 30 במרץ 2011

החידה השבועית לילד

בוקר טוב ילדים יקרים!

הבוקר יצאנו לחצר וראינו המון חלזונות שבאו לבקר אותנו.

עזרו לנו, ילדים יקרים - כמה חלזונות אתם רואים בתמונה?



רק אל תשכחו לומר לאמא ואבא להרים את החלזונות שנמצאים מתחת לגלגלים לפני שהם יוצאים מהחניה ומוחצים אותם...

יום ראשון, 27 במרץ 2011

אזני המן המוצלחות ביותר שלי

עד השנה לא ממש אהבתי אזני המן. או שהן יבשות מדי, או קשות מדי, או שהמילוי הוא כ"כ סתמי שזה ממש לא שווה לבלוע את כדור הבצק הזה.
השנה, בגלל שאני לא בישראל, רציתי שהילדים (לפחות הבכור) יאכלו משהו ששיך לחג כ"כ ישראלי וכיפי. הכנתי כמה מתכונים שאני מכירה או שמצאתי ברשת אבל לא מצאתי את המתכון הנכון. כזה שטעים, עם מילוי נחמד ולא נתקע בשיניים.

עד ש...
אחרי חיפושים ארוכים ברשת, שילבתי מתכונים שונים ויצא לי משהו נפלא.
הבצק עצמו רך ומאד טעים בפני עצמו כי יש בו ריבה. כן, בבצק עצמו! זה מה שעושה את כל ההבדל, זו ממש עוגיה בפני עצמה.
המילוי הוא שילוב נפלא של צימוקים, קינמון, סוכר וברנדי.

אני שמחה לשתף אתכם (בעיקר אותך, דני) במתכון שכדאי שתזכרו לשנה הבאה. אפילו לא צריך לחכות, אפשר להכין את הבצק בצורת עוגיה עגולה והמילוי יכול להיות באמצע, כמו עוגית ריבה.

אזני המן במילוי צימוקים וברנדי

מלית צימוקים, קינמון וברנדי (של "פשוט מבשלת"):
 1  כוס צימוקים בהירים
1/2
 כוס מים
1/4
 כוס סוכר
1/3
 כפית קינמון
1
 כף ברנדי
(ניתן להוסיף גם אגוזים טחונים בינוני – לא גס ולא דק מדי כדי שירגישו אותם בתוך כמות קטנה באוזן המן)

עכשיו מה?
שמים את כל החומרים בסיר קטן ומערבבים. מביאים לרתיחה, ומבשלים עד שהמים נספגים בצימוקים, תוך כדי ערבוב מידי פעם. מעבירים לקערה וטוחנים בעזרת מוט ריסוק (או מרסקים במעבד מזון או בלנדר). זהו!!

 לבצק, לכ-20 אוזני המן:
 1/4 2  
כוסות (320 גרם) קמח רגיל
  200
גרם חמאה רכה
  100
גרם אבקת סוכר
 1
ביצה
 1
כף ריבה חלקה (אני השתמשתי בריבת תות)

עכשיו מה?
מחממים תנור לחום של 180 צלזיוס, 355 פרנהייט, ומרפדים תבנית תנור בנייר אפיה.
1. מערבלים את כל חומרי הבצק בקערת מיקסר עם וו גיטרה, עד שמתקבל כדור בצק אחיד. אם הבצק דביק מוסיפים מעט קמח. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה.
2. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
3.תשכחו מלרדד ולקרוץ עיגולים - חבל על העבודה והתסכול אם הבצק מתרכך יותר מדי. מגלגלים בידיים וקורצים ומשטחים עיגולים. שמים כפית של המילוי (אל תתפתו לשים יותר מדי כי אז האזניים יפתחו במהלך האפיה). סוגרים טוב-טוב את האזניים ומכניסים לתנור
4. אופים 20-15 דקות, עד שהבצק זהוב בקצוות, מצננים. 

האזניים הכי טעימות כשהן יוצאות מהתנור לכן אני ממליצה לחמם טיפה אם הם לא חמימות.

גיוונים: ממירים שתי כפות קמח בשתי כפות קקאו ומקבלים אוזניים שוקולדיות. או - מוסיפים לבצק חצי כפית קינמון או קליפה מגוררת דק מחצי תפוז.



אז פורים נפלא (לשבוע שעבר) ופסח נהדר (עוד שלושה)

יום שלישי, 22 במרץ 2011

דור ה- 747

פגשתי היום את בן-דודי.

זה ממש לא דבר טריוויאלי בימינו אנו ולכן ברגע שהוא הודיע שהוא מגיע בענייני עבודה לסן-פרנסיסקו, פיניתי את היומן עבורו. רק שיגיד לי מתי ואיפה - אני באה.

וזה לא שהוא הגיע מישראל. בן דודי, שהוא בן-גילי, התחיל את מסעותיו בעולם עוד לפני המעבר הקודם שלי ושל המפרנס כך שאנחנו גרים בשתי יבשות שונות כבר יותר מעשור.

הפגישה איתו החזירה אותי להרגשת הבית, זכרונות משפחתיים ומשפטים שרק אנחנו מבינים. זה חסר ביום-יום אבל לא משהו שמרגישים עד שמגיעה הזדמנות כזו ואז זה נגמר, ככה בא - ככה הולך.

דיברנו על החוויות של לגור בניכר, מה ההתרחקות מישראל עושה לנו ואיך אנחנו רואים את התפקיד של ישראל בעתיד שלנו ושל ילדינו. אלו נושאים שכל אחד מאתנו - אני, משפחתי בישראל וכל אחד מכם שקורא את הפוסט הזה - חושב עליו.

ואז חשבתי שזה מעניין. ההורים שלנו לחמו על עצמאות המדינה והדור שלי חושב איך לנצל כל הזדמנות מחוץ למדינה. יש כאלה שעובדים קשה על להשיג דרכון זר ("סבתא שלי נולדה על הגבול של פולין-גרמניה-רוסיה-יוון -לא-יודע-איפה ואני צאצא אז תביא לי דרכון"), יש כאלו שרוצים ללמוד ("כי בחו"ל יש יותר אפשרויות, יותר הזדמנויות ללימודים מתקדמים ומחקר איכותי") ויש כאלה שכשהקריירה מציעה להם את האפשרות, לוקחים אותה בשתי הידיים (כמוני). כל זה טוב ויפה ואנחנו יוצאים מזה (אני מקווה) אנשים טובים יותר.

אבל למה?

הדור שלי הוא דור שרוצה לברוח, רוצה אפשרויות רחבות יותר ממה שניתן למצוא בישראל ורוצה קצת שקט, אפילו רק לשנתיים-שלוש, מכל הבלגאן הישראלי.
יצא שאנחנו, שרובנו מגדיר את עצמנו "פולנים בני פולנים", מחנכים את ההורים שלנו לקבל את המציאות החדשה. אנחנו עולים על מטוס בלי בעיות, אומרים שלום ונוחתים ביבשת אחרת, מסתכלים סביב ומחליטים לאיזה כיוון נוסעים. זה לא שההורים נשארים על הרציף, מנופפים במטפחת ספוגת דמעות. הם כבר מבינים שלא ניתן לעצור אותנו ואפילו כדאי לעודד את יצר ההרפתקנות והסקרנות. הם גם גאים, גם אם לא יאמרו את זה ישירות.

עידן הסקייפ / פייסבוק / אימייל מאד מקל על המעברים הללו. כשגרנו כאן לפני עשר שנים, הקשר שלי אם אמא שלי היה בעיקר דרך פקסים. הייתי מתקשרת למשרד של הקומפלקס, אומרת להם שאני אמורה לקבל פקס ושישמרו לי אותו בצד. אמא שלי שמרה עבורי את המכתבים שהייתי שולחת לה מאורלדנו. לא יכולנו לדבר בסקייפ, רק התחלתי להשתמש באימייל באופן סדיר וההורים שלי לא חלמו על לרכוש מחשב ביתי, שלא לדבר על איך משתמשים בו. 

כך שרגש האשמה (שנולדתי איתו, בכל זאת אני פולניה טובה) לא מבעבע בי כי אני מרגישה שאני מצליחה לשמור על קרבה למשפחה, כמה שאני יכולה.

אני אוהבת את ישראל, אל תבינו לא נכון. אני בעיקר אוהבת את תל-אביב, עיר הולדתי. אבל אני כבר לא חושבת שהיא הבית היחיד שלי. אני יודעת שזה טאבו, נושא שלא אמורים לדבר עליו בקול ובטח לא לכתוב עליו בבלוג שההורים שלי קוראים.

כמו שבן-דודי אמר, תל-אביב היא הבסיס שלי. ממנו באתי ואליו אני חוזרת אבל זה לא אומר שאני אחיה שם כל חיי. טוב שיש בית שאני מכירה, אוהבת וסומכת עליו אבל טוב גם לצאת החוצה, לחוות חוויות שונות, ללמוד שפות ותרבויות שונות ולחזור.

מי יודע, אולי נחזור לישראל, נמשיך ביום-יום הישראלי למשך כמה שנים ושוב נצא להרפתקה חדשה.

(נו, רואים מה שבעה חודשים בארה"ב עשו לי?...)


ולאן הוא יסע, כשיהיה גדול?

יום רביעי, 16 במרץ 2011

מחפשת שפה סודית

לפני שנסענו היתה לי ולמפרנס שפה סודית.

אם הבכור היה רוצה כוס שניה של שוקו, אם הוא היה שואל מה עושים בשבת בבוקר או אם היה מנסה למשוך את הזמן ולא ללכת לישון, היינו - אבא שלו ואני - מדסקסים את העניין באריכות, מעלים אפשרויות שונות (או שאני הייתי מיד מטילה וטו) והכל לפניו, לידו, בחופשיות ובאנגלית.

זה הלך לנו עד דצמבר.

אחרי חמישה חודשים בארה"ב, הבכור שהולך לבי"ס אמריקאי רגיל התחיל לקשקש באנגלית. הוא מנהל שיחות פילוסופיות עמוקות עם חברים בהפסקה ומתקשר עם המורים ללא בעיות.

כל זה טוב ויפה ואפילו מצוין כשחושבים על החששות שהיו לנו לפני המעבר לכאן, על ההסתגלות שלו.

אבל זה ממש לא נחמד כשחושבים שאי אפשר לדבר יותר מאחורי הגב של הילד! הוא מבין הכל. ניסינו לדבר בשפה יותר גבוהה - לא עזר. דיברנו במהירות - הוא קלט. הבנו - זה כבר לא ילך לנו ומה שנותר זה לבחור שפה חדשה.

הצעתי למפרנס לעבור לצרפתית (כי אני למדתי צרפתית כשאמא שלי וסבתא שלי דיברו עלינו מאחורי הגב ואנחנו עדיין עושים את זה ליד הילדים). 

הוא אמר Non.

הצעתי שפת סימנים (מאז שעזבתי את מערכת החינוך המיוחד מאד חסר לי לשוחח ללא הפסקה, גם בפה מלא כשאף אחד אחר לא מבין אותי חוץ מזה שמשוחח איתי).

He flipped me the finger.
אז אין ברירה ועכשיו -

yo soy una alumna de espanol!

בימים אלו אני מסיימת שלב ראשון בקורס ספרדית. אין ספק שזה עוזר בתקשורת עם הגנן ומוכרים בחנויות שונות אבל בעיקר זה נותן פתח לשפה חדשה שהבכור עוד לא מבין. נכון שגם המפרנס לא מבין אבל זה פרט שולי. שילמד קודם צרפתית!


מה שבטוח - כבר אין דרך חזרה.



יום ראשון, 13 במרץ 2011

את יודעת שהתאקלמת כש...


  1. יש לך בית קפה מועדף (ותודה לאסנת על כך!)
  2. את עונה ב ISO (רשימת תפוצה של ישראלים באזור מפרץ סן-פרנסיסקו) לשאלות של ישראלים חדשים היכן ניתן למצוא תחפושות לפורים
  3. מבקשים ממך לעזור לישראלית חדשה שרק הגיעה כי אני כבר לא חדשה
  4. את מבינה שיש "מחזורי גיוס" להגירה לכאן וכבר התחיל מחזור חדש אחריך
  5. כשהילד שלך יוצא מהכיתה שלו ורץ למבנה אחר לשירותים עם מחבט פינג-פונג תלוי על הצוואר, את לא נלחצת שהוא מחוץ למבנה וללא פיקוח ומי-יודע-מה-יכול-לקרות, את דווקא חושבת כמה חמוד הוא נראה עם ה paddle שנותנים בתור אישור שהיה מחוץ לכיתה
  6. את מבינה את כל מה שהאמא ההודית אומרת לך כי כבר התרגלת למבטא
  7. השמות ג'ימין (קוריאה), סהארש, מיילאב ושוביטה (הודו) כבר לא נשמעים כמו יציאות של סטנאפיסט אלא חלק מהיום-יום של בית הספר
  8.  בלילה, כשאת ממש עייפה, את מתחילה לדבר חצי עברית - חצי אנגלית כי "יש ביטויים שיותר פשוט לומר באנגלית ואין לי כח לחשוב על המקבילה העברית – תעזוב אותי באמש'ך!"
  9. את לומדת ספרדית כדי לתקשר עם הצוות שבא פעם בשבועיים לנקות את הבית
  10. נראה לך טבעי לגמרי שהתופרת היא סינית
  11. סיבובי הקניות שלך כוללים בדרך קבע גם את ה"מתחם הסיני" ועל הדרך את קונה משקה טפיוקה – קוקוס על בסיס חלב (ותודה לרוית על זה!)
  12. כשקובעים איתך לקפה בסטארבקס על הומסטד, את שואלת – הומסטד והולנבק, הומסטד ווולף או הומסטד ופוטהיל? (יש עוד סניפים על הרחוב הזה אבל זה כבר מתחיל להיות מוגזם)
  13. את כבר לא תוהה מה ההיגיון להסתובב בחורף עם סוודרים ללא זרועות ויש לך ארבעה כאלה בארון הבגדים
  14. מצחיק אותך כשהילד שלך אומר לחברה שלו – "הרגע נפלתי" כי זה תרגום של  I just fell down
  15. כבר לא נצבט הלב כשהילד משחק עם חברים ישראלים וכולם מדברים רק באנגלית

אבל!
-          אני עדיין לא יודעת מה הטמפרטורה בפרנהייט
-          ב- Monday אני חושבת שהיום יום ראשון
-          אני עדיין חושבת שסוף השבוע מתחיל ביום שישי

אז עדיין לא נטמעתי אבל בהחלט ניתן לומר שהתאקלמתי. 

מה שבטוח, למדתי להסתכל היכן אני דורכת כי עקב מזג האוויר יצאו כמה חברים לטיול - 


שיהיה לכולנו שבוע זחלני ונעים!

יום חמישי, 10 במרץ 2011

מוכרים את הבית

הישראלים כאן הם ברובם זמניים. אם זה לשנתיים-שלוש או עשר שנים, כולם פה זמניים ובמהלך השנה יש תעבורה תמידית של ישראלים שמגיעים ולקראת הקיץ מתחילה תזוזה של ישראלים שחוזרים.

בשבת האחרונה היינו בגראז' סייל של חברים שחוזרים ועשו מכירה ראשונית של דברים שסתם תקועים להם על המדף. 
כמובן שלא יצאתי משם בידיים ריקות - הקטנה קבלה מגלשה לחצר (חמישה דולר) והבכור קיבל ספרים (דולר לספר) ופאזלים (שני דולר). 

מה שהיה מעניין זה לראות את החוויה המאד מוכרת כאן, של אנשים שמעוניינים למכור חפצים תמורת סכום סמלי לרוב, כך מפנים מקום,  מלמדים את הילדים על מחזור ומכירת חפצים שלא רוצים יותר וגם לקבל תמורתם כמה דולרים.

 החברים גרים ברחוב על כביש ראשי (יחסית לפרבר, כן?) ולכן היתה תנועה מתמדת של הולכי רגל מתעניינים. היו כאלה שרק הסתכלו, היתה האמריקאית שלא רצתה לשלם יותר מ - 25 סנט לספר (במקום הדולר שביקשו), היו המקסיקנים שהתלבטו הרבה לגבי מיטת התינוק ובסוף לקחו - כל מיני אנשים עם כל מיני שאלות. היה מעניין לראות שכולם רגילים לזרים כאן. כולם התסכלו, בחנו, התעניינו, למרות שחצי מהפריטים הם ספרים ישראלים, משחקים וקלטות וידאו בעברית.

 הילדים, בינתיים, כבר מצאו מה לעשות.


ולנושא אחר - עקב בקשות חוזרות אני שמחה לפרט לכם את המתכון של הפאי הכי דקדנטי שיש לי בקלסר המתכונים:

פאי שוקולד ופקאן

3/4 כוס דחוסה של סוכר חום (180 גרם)
1 כף קמח תופח
3/4 כוס light corn syrup (סירופ תירס) (255 גרם)
3/4 כוס חמאה מומסת (200 גרם)
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
2 כוסות אגוזי פקאן חצויים (200 גרם)

ועכשיו ה"סוד" של הפאי - 
1 חבילה קנויה של תערובת לעוגת בראוני (זה מה שעושה אותו לכל כך פאדג'י!)
2 תחתיות פאי עמוקות קפואות (deep dish pie shells)


הסבירי, פרטי ונמקי:

לחמם תנור ל-175 מעלות (350 פרנהייט)
לשים סוכר חום בקערה ולוודא שאין גושים. להוסיף את הקמח ולערבב היטב עד שהקמח נטמע.
להוסיף corn syrup ותמצית וניל ולערבב היטב עד לעירוב מלא.
להוסיף חמאה מומסת ולערבב היטב עד להטמעה מלאה.
לטרוף (קלות בלבד) שתי ביצים ולהוסיף לתערובת. לערבב היטב.
להוסיף את הפקאנים, לערבב היטב ולהניח בצד.

בקערה נפרדת, להכין את תערובת הבראוני כפי שמתואר על הקופסא (לרוב צריך שמן ומים, אולי ביצה - תלוי ביצרן).

להוציא את תבניות הפאי מהמקפיא, לחלק את תערובת הבראוני שווה בין שתי התחתיות.
למזוג מעל תערובת הבראוני את תערובת אגוזי הפקאן, שווה בין שתי התחתיות.
שימו לב שהפקאנים לא הפוכים (שלא יראו את ה"לב" של הפקאן אלא את החלק העליון, המחורץ -  יותר יפה ומרשים כשהפאי מוכן).

לשים בתנור ולאפות חצי שעה. אחרי חצי שעה, להניח מעל כל פאי נייר אלומיניום (כדי שהמשך האפיה לא ישרוף את החלק העליון) ולהמשיך לאפות 10-15 דקות (תלוי בתנור שלכם).

התוצאה, כמה דקות לאחר ההוצאה מהתנור.

תנו לפאי להצטנן יפה ואז אין דילמות - פאי אחד מוכנס למקפיא (או למקרר, אם צריך אותו לאותו יום או למחרת) ופאי שני נלקח לסלון, מול סרט טוב, עדיף עם כף לכל סועד.
הפאי הזה טעים מאד כשהוא מחומם ומצוין כשהוא יוצא מהמקרר בגלל הפאדג'יות שלו.


רק אל תגידו לבכור שזה מה שעשינו כי אנחנו לא מרשים לו יותר מפרוסה אחת.


הקטנה של חברים ליקקה את הצלחת - באמת!

בתאבון!

יום שני, 7 במרץ 2011

מזרון, כרית ושמיכה - על מיטות לילדים

בימים אלו אני מחפשת מיטה לקטנה. אם היינו בישראל לא היתה שאלה, היינו קונים מיטת נוער כמו שקנינו לבכור, עם מיטה מתחתיה ומגרות וגמרנו.מעולם לא חשבתי לקנות מיטת מעבר כי לדעתי - אם קונים מיטה, קונים למספר שנים ולא מיטה לשנתיים-שלוש.

פה, לעומת זאת, זה עניין אחר. למיטת מעבר קוראים toddler bed (מיטה לפעוטות, אם תרצו). אם אני רוצה מיטת נוער, זו כבר מיטה גדולה יחסית, לפעמים כמו שקוראים לה בארץ מיטה וחצי. ותשכחו ממיטה לחברים שמתחבאת מתחת למיטה הזו. 

מכיוון שהקטנה היא פושעת לא קטנה, אנו רוצים להוציא אותה ממיטת התינוק מהר לפני שתטפס ותנחת על הרצפה. אבל היא עדיין קטנה למיטה שכזו אז החלטתי לקנות לה את אותה toddler bed. 

ועכשיו, תחגרו חגורות בטיחות ותחזיקו חזק - אנו נכנסים לתחום הקניות האמריקאי. 

להנאתכם אספתי מספר מיטות המייצגות את הדמיון וחוסר הגבולות (שלא לדבר על חוסר גבולות החדרים שיכולים להגיע לגודל של דירה קטנה ולפיכך עולם האפשרויות) הנמצאות בהישג ידם של האמריקאים - 

יש מיטת בינבה למי שקשה לו לצאת מהמשחקיה

מיטת סירה לאלו שכנראה ילכו לצופי-ים ומתכננים על יאכטה בהרצליה

מיטת כבאית לילדים בעלי נטיה להעלות דברים באש 


מיטת האמר לחיילים לעתיד


מיטת נסיכות, נו. אין לי הגדרה אחרת.
 

מיטה למתיישבים בערבות אמריקה


מיטה לאוהבי צימרים

והדובדבן שבקצפת האמריקאית - 

פה כבר אין לי תיאור, תשלימו אתם מה דעתכם.

נו, אז מה לקנות לקטנה? אם הולכים על העדפות אישיות, אולי כדאי לחפש לה מיטת ארגז חול.  לפי מה שראיתי עד כה, זה שעוד לא ראיתי כזו לא אומר שאין...

כמו שהסבתא אומרת - 
חלומות נעימים, חלומות פז!

יום שישי, 4 במרץ 2011

מה נשים רוצות (נו, צריך בכלל לשאול?)


הקומיקאי הסקוטי בילי קונלי מציג את בעיות הגברים מול הנשים ובעיקר מול תנועות הנשים של השנים האחרונות.
אולי לא תבינו את כל מה שהוא אומר (גם סקוטי אמיתי וגם מדבר במהירות - שום סיכוי שתבינו מאה אחוז ממה שהוא אומר אם לא שתיתם שני פיינטס של גינס. נכון, אבטוש??) אבל תאמינו לי שזה שווה את המאמץ.




ועכשיו, מישהו לקח את משפטי המפתח והוסיף להם אנימציה. חמוד!




לי זה מאד הזכיר את אדי מרפי מהמופע Raw מאמצע שנות השמונים אבל זה כבר נושא לפוסט אחר, כזה של שעת לילה מאוחרת וסימן של "לא לילדים" על המסך מצד ימין למעלה. 

 ולמביני דבר - Half!!


יום שלישי, 1 במרץ 2011

Yummm!

אני יודעת שהאמריקאים מפחדים מהלקוחות שלהם, שיכולים לומר תודה בסיום הארוחה ואז לחזור הביתה ולתבוע את האמ-אמא של המסעדה.
אני גם יודעת שלא משנה כמה כסתו"ח ראיתי בצבא, זה כלום לעומת מה שהולך פה.

לדוגמא, לקחנו את הילדים ל - Fish Market, מסעדת דגים נחמדה ליד הבית. אם לא היינו רואים את המודעה הזו קודם במקום אחר, היינו מיד חוזרים למכונית לחפש משהו אחר. 


אחרי שקוראים משהו כזה, כבר עדיף לאכול במקדונלד'ס! אמנם גם שם מוכרים דברים שידוע שהם מסוכנים לבריאות, אבל אתם לא רואים מודעות כאלה ליד התמונות של המתנות של ארוחת הילדים...

ואם בכל זאת חשקה נפשכם בדגים, ראו הוזהרתם שהמודעה לעיל אינה מספיקה, צריך לקרוא היטב גם את זו - 


במלה אחת - מפתה.

בתאבון!