כשהייתי ילדה, הייתי עוברת בדרך הביתה מחוג ההתעמלות בשדה בו היו פורחים עשבים שונים וגם עלים יפים שנראו לי ממש כמו פרחים. הייתי קוטפת זר עלים ומביאה לאמא שהיתה מחכה לי בבית, שבוע אחר שבוע. היא היתה ממלאת מים בכוס ושומרת על העלים למשך יום או יומיים. אלו היו רק עלים, ולאמא שלי לא התחשק לקבל עלים פעם בשבוע כל שבוע אבל היא אמרה תודה עד שנמאס לה ואז היא אמרה את המשפט שכל פולניה מתחילה לומדת לדקלם - "העיקר הכוונה".
ועל מה ולמה פתחנו בסיפור?
החברה א' היא קרמיקאית בלתי נלאית. לא קומיקאית, קרמיקה - אית. ביתה כבר מלא ביצירות מיוחדות, יחידות, חמודות ועוד כל מיני מלות חנופה שהלקסיקון מאפשר.
עד שהגיע חג החנוכה לשנת 2011 ואז ניתן היה ליישם את אותו משפט פולני אלמותי.
התכנון היה נחמד, הרעיון מגניב ביותר. אבל אז מניחים את הנר וזה נראה קצת אחרת ממה שדמיינו בראש.
דמיינו איך זה ראה ככל שהנר נמס.
העיקר הכוונה!
העיקר הכוונה!
אצלנו בבית אוהבים את הגששים. הבכור עדיין מבקש ממני להחזיר לדיסק שבאוטו את שיר הטלפון ("שמעתי צליל חיוג, שלשלתי אסימון, חייגתי לז'קלין, במספרה סימון" לשמיעה, לחצו כאן)
בשבוע שעבר חגגנו לבכור "יום הולדת חצי". בגלל שהוא נולד באמצע יולי, הוא מעולם לא זכה לחגוג במהלך יום הלימודים הרגיל. ניגשתי אל המורה שלו וביקשתי לחגוג לו יום-הולדת-חצי והיא דווקא התלהבה מהבקשה. היא אמרה שהבת שלה חוגגת יום הולדת יום לפני הבכור האישי שלי ולכן היא בהחלט מבינה מדוע אני מבקשת לעשות משהו שלא כ"כ נהוג.
בשבוע שעבר חגגנו לבכור "יום הולדת חצי". בגלל שהוא נולד באמצע יולי, הוא מעולם לא זכה לחגוג במהלך יום הלימודים הרגיל. ניגשתי אל המורה שלו וביקשתי לחגוג לו יום-הולדת-חצי והיא דווקא התלהבה מהבקשה. היא אמרה שהבת שלה חוגגת יום הולדת יום לפני הבכור האישי שלי ולכן היא בהחלט מבינה מדוע אני מבקשת לעשות משהו שלא כ"כ נהוג.
אמנם ה"חגיגה" היתה מאד מצומצמת אבל לפחות הוא זכה לכבוד הזה. בכיתה אחרת נאמר להורים שהמורה לא אוהב לחגוג לילדים את יום הולדתם. אבל לפחות הם זוכים לעמוד ראשונים בתור ליד הדלת!...
לכבוד החגיגה הכנתי מיני-מאפינז. הכנתי בלילה רגילה של עוגת וניל והוספתי סוכריות צבעוניות. למעלה קישטתי עם זילוף קרם בצבע ירוק ועליו סוכריית כוכב. הילדים בכיתה, שרגילים לקבל עוגת שוקולד רגילה, שמחו מאד!
ולמשהו בריא קצת יותר -
קציצות כרישה ועוף /
מהבלוג "ביסים"
מה לקנות?
600 גר' כרישה (משקל נטו של החלקים
'השמישים')- בערך 5 כרישות ג ד ו ל ו ת
1-2 כפות שמן זית (אפשר גם לוותר)
6 ענפי בצל ירוק- קצוצים
חופן פטרוזיליה קצוצה
מלח ופלפל גרוס טרי
2 מצות- מרוסקות דק דק
(או פירורי לחם כ- 3/4 כוס(
2 ביצים
300 גר' עוף טחון (כרעיים) - לגרסה צמחונית, ניתן לוותר
על העוף ולהגדיל את כמות הכרישה
ועכשיו מה?
חותכים את הכרישות הנקיות בחתך אורכי
(הבסיס נשאר מחובר) ושוטפים היטב מחול. קוצצים דק ומעבירים למחבת גדולה ורחבה.
מוסיפים שמן זית ו- 1/4 כוס מים ומתבלים במלח. מאדים מכוסה כ- 10-15 דקות
על להבה בינונית. מערבבים מדי פעם. כשרך, מוסיפים את הבצל הירוק הקצוץ,
מערבבים ומבשלים עוד כדקה ללא מכסה על להבה גבוהה עד שכל הנוזלים נעלמו.
מצננים.
בינתיים, מרסקים את המצות במעבד
מזון (כמות שוה של פירורי לחם תהיה בערך 3/4 כוס).
כשהכרישה נעימה למגע
מוסיפים את הביצים, העוף, הפטרוזיליה ופירורי המצה. מוסיפים מלח ופלפל
ומערבבים בזרוע נטויה. העיסה רכה מאד אבל עומדים בפיתוי ולא מוסיפים עוד פירורי מצה-
אתם לא רוצים קציצות מצה. העיסה תתייצב מעט בקירור. בשלב הזה כדאי לטגן
חתיכה קטנה במחבת בכדי לבדוק תיבול וגם יציבות קציצתית (ככה תדעו האם חובה
להוסיף עוד מעט פירורים או שלא). מצננים במקרר לשעה או יותר.
גם לאחר הקירור העיסה יחסית רכה
וזה בסדר. מעצבים את הקציצות בעדינות בידיים רטובות מעט ומטגנים עד לזהוב.
הכמות המתוארת מספיקה לכ- 20 קציצות, תאמינו לי שיחסלו את כולן בארוחת הערב!
