עונג שבת

שישי בערב -

לפני היציאה לחופשת חג המולד, העניק ועד ההורים בבית הספר בו אני מלמדת, זוג כרטיסים לקולנוע בתור הערכה ואמירת תודה.

המפרנס ואני רצינו לראות את הסרט Tinker Tailor Soldier Spy והקולנוע אליו קיבלנו כרטיסים נראה מעניין. כבר ציינתי בפוסט הזה את נפלאות הקולנוע האמריקאי, הפעם מסתבר שגילינו את קולנוע "לב" המקומי.

כשראיתי את הסרטים המציגים שם - סרטים על פינה באוש, על המלך אדוארד וגב' סימפסון וכן הלאה, הבנתי שזהו מעין מועדון הסרט הטוב, מקום בו לא תראו את "משימה בלתי אפשרית" אלא אם טום קרוז יפצח בריקוד בלט או דקלום שירה מודרנית. כלומר - קולנוע "לב".

הסרט היה חביב, גארי אולדמן עושה עבודה נפלאה ויש קטע אחד בו הוא מוציא סוכרית מנטה ומכניסה לפה בדיוק כמו ב"ליאון", שניה לפני שהוא אומר את אחד המשפטים האלמותיים בקולנוע - I love these calm little moments before the storm - it reminds me of Beethoven".

מי שלא יודע על מה אני מדברת חייב לעצמו לראות את הסרט (באנגלית שמו The Professional) או לפחות את הקטע הזה.

בכניסה לאולמות הקולנוע נמצא כמובן הקיוסק, בו מצאתי אפשרויות חדשות של קולינריה קולנועית - 

טעמים שונים של תיבול לפופקורן, במיכלים קטנטנים שמספיקים בדיוק לבליסה קולנית במהלך סרט אחד

סוגי תה שונים לאניני הטעם (הקולינרי והקולנועי - הרי אמרנו שזהו קולנוע "לב"!)

הכניסה המרשימה. פוסטרים של צ'רלי צ'פלין, סינמה פרדיסו ודומים

הקולנוע - CineArt Santana Row

שבת בבוקר - 

אנחנו אוהבים לפתוח את הסופ"ש עם פנקייק. אנחנו יושבים עם הילדים סביב השולחן, עליו מונחות אפשרויות מתוקות שונות. כל ילד בוחר מה שהוא רוצה וההורים מרוצים שהילדים מקבלים מנת סוכר שתשמח את הילדים לפחות לשעה הקרובה.

בשבוע האחרון גלתה לי חברתי היקרה על ארוחת הערב האהובה על ילדיה. כמובן שהזדרזתי לנסות את המתכון הכה-פשוט-איך-לא-עליתי-עליו-קודם, וההצלחה היתה רבה. 

Crepe - O

(או - הקרפים של אסנת)

מה לקנות?

1 כוס קמח

1 כוס חלב

1/4 כוס סוכר

ביצה

1 כפית תמצית וניל (אם רוצים מתיקות לקרפ, לא חייבים)

1/2 כוס צימוקים (לא חובה)

ועכשיו מה?

אין פה טריקים מיוחדים - פשוט לערבב!

באמצעות מצקת יוצקים על מחבת משומנת ועושים עליה סיבובים, ממש כמו שמורחים רוטב על בצק  בפיצריות. כך מרחיבים את הרדיוס של הקרפ. אני בחרתי הפעם להכין אותם בגודל של פנקייק, זה מה שרואים בתמונה.

להגשה, הניחו על השולחן סירופ מייפל, ממרח שוקולד, (הילדים שלי מעדיפים את שוקולד השחר על נוטלה למרות שאבא שלהם מתחלחל מהרעיון), קונפיטורת אפרסקים או תותים. 

אם הולכים על הקרפ הרחב, תנו לדמיון לעוף במרחבים - גבינה לבנה, גבינה צהובה, בננה תותים וקצפת או כל מה שהמוכרים בעמדות הקרפים בקניונים מגישים.

בבית החדש ששכרנו, שודרגתי לכיריים ותנור שתמיד רציתי וגם צ'ופר - משטח חימום (griddle), 

מושלם לפנקייק או קרפ של שבת בבוקר!

אז איזה קרפ הייתם ממציאים?

זכויות וחובות

הפעם אעסוק בנושא הזכויות והחובות, וקצת בסטיגמות מוצדקות.

נתחיל בבית הספר, נושא הקרוב (כמובן) לליבי. הפעם אשתף אתכם במערכת השיעורים של חטיבת הביניים המקומית. שימו לב לשעות המדויקות - שעת אפס (חשבתי לתומי שהיא פסה מן העולם!) שמסתיימת בשעה שמונה שלושים ושש, לא דקה לפני כן. אחר כך רואים שארוחת הצהריים המוקדמת (או בראנץ') מתחילה דקה לפני עשר וחצי ומסתיימת בעשר ארבעים ותשע. 

הכי 'מוצא-חן' בעיני השיעור השלישי, שמתחיל בשעה עשר חמישים ושתיים ומסתיים בשעה אחת עשרה ארבעים ושלוש. ותאמינו לי, למרות שאין כאן "עשרה ל-" או "וחצי", הם שמים לב לשעה!

 אמנם לא שוויצרים (רחוקים מזה, אפילו) אבל בהחלט דייקנים

בשבוע שעבר שמתי לב לשלט נהדר, שלדעתי ישראל בכלל ועיריית תל-אביב בפרט צריכים לאמץ אותו לאלתר. הנהגים המטורפים של כבישי ישראל (פחות אחת, שעברה לארה"ב בשנה שעברה) יראו את האזהרה ויאטו מיד ותאונות הדרכים יתמעטו - 

אזהרה ברורה של כמה יכאב לנו בכיס ובכמה שיעורים משעממים נצטרך לבלות - וכולנו ננהג יותר בזהירות!

ועכשיו לקצת סטיגמות מוצדקות.

אני הראשונה שאטען שנשים הן נהגות איומות. אני רואה את זה כל הזמן ורק כאן למדתי שההודיות יכולות לקבל את המקום הראשון ושאר בנות חוה יקבלו את המקום השני.

הלכנו, המפרנס הראשי ואנוכי, לראות את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני - The Ides of March (סרט מומלץ, אם כי קצת מרגיש כמו פרק ארוך של "הבית הלבן"). הלכנו לקולנוע אחר מזה שאנו מבקרים בו וגיליתי מקום נחמד - השירותים!

שמים לב להבדל?

אצל הגברים - דלת, פח ומשתנות.

אצל הבנות - כניסה מוארת עם תמונות, שולחן ושני כסאות.

כי הרי ידוע שבנות הולכות ביחד לשירותים ולרוב יש תור, אז למה שיעמדו - הבה נשבה בכניסה לשירותים ונקשקשה!

את הסרט הבא (The Help, סרט שאני מאד רוצה לראות אחרי שקראתי את הספר ומאד נהניתי) אראה שם רק בגלל המחשבה של מנהלי הקולנוע והכסאות הרחבים והנוחים קצת יותר מהקולנוע הקרוב אלי. למי שמעוניין, מדובר בקולנוע AMC Mercado שנמצא ב- 

 3111 Mission College Blvd., Santa Clara

מולו נמצאת מסעדה איטלקית נחמדה בשם Tomatina, הפיצה שלהם מומלצת - דקיקה, פריכה ועם תוספות טעימות. הנה לינק לאתר שלהם.

אז מה הכנתי ל- Halloween?

עוגיות Candy Corn

בחג הזה האמריקאים נהנים מסוכריות שנקראות candy corn. אלו סוכריות גומי קשיח, מתוקות וטעמן כשל צבע מאכל מוצק.

לא מהממתקים האהובים עלי, אבל הצבעים חזקים ויפים

מאחר וזהו ממתק ייחודי לחג, החלטתי להכין עוגיות candy corn. אין זכר לטעם של הממתק הזה אבל לא היתה ברירה והשתמשתי בצבעי מאכל - רק בכמות מזערית, יחסית לממתק המקורי.

המצרכים לבצק הסוכר  (שימו לב, הבצק נהדר גם עבור המתכון הזה) - 

- 225 גרם חמאה (או שני מקלות / סטיקים, תלוי מאיזו יבשת אתם קוראים את הבלוג), מרוככת לטמפרוטרת החדר

- 3/4 כוס סוכר

- 3 חלמונים 

- 1.5 כפיות תמצית וניל

- 2.5 כוסות קמח רגיל

- 1 כפית אבקת אפיה

- 1/5 כפית מלח

- צבע מאכל כתום (עדיף במרקם ג'לי אבל גם נוזלי יעשה את העבודה)

- צבע מאכל צהוב (כנ"ל)

מערבלים את הסוכר והחמאה במשך כ- ארבע דקות, עד שהתערובת נעשית אוורירית. 

מוסיפים את החלמונים אחד אחרי השני ומערבלים היטב עד להטמעה. מוסיפים את תמצית הוניל.

בערבבים בקערה נפרדת את הקמח, אבקת האפיה והמלח ומנפים (לא חייבים מנפה 'רשמי', אני משתמשת במסננת רגילה - זול הרבה יותר ועושה את אותה העבודה בדיוק) לתוך קערת התערובת. מערבבים היטב עד לקבלת בצק אחיד.

מוציאים את הבצק מהקערה ומחלקים לשלושה חלקים. ננגלגל אותם לכדורים ונעטוף את שלושתם בנייר נצמד ומכניסים למקרר למנוחה של חצי שעה. עד שיהיו נוחים לעבודה.

אחרי שעברה חצי שעה, נוציא שני כדורים למשטח העבודה (כדור אחד נשאיר במקרר - זהו החלק הלבן של העוגיה).

את הכדור השני מניחים על משטח חלק ועושים בו מעין גומה באמצע. שם נטפטף טיפה של צבע מאכל כתום ונלוש את הבצק עד לקבלת צבע אחיד. עושים אותו דבר עם הכדור הבצק השלישי. 

עכשיו ניקח תבנית לחם (או תבנית אינגליש קייק עמוקה) ונכסה אותה בניילון נצמד - תחתית, צדדים - הכל. כך נוכל להוציא את הבצק יותר בקלות.
נשטח את הכדורים אחד-אחד. נתחיל בשכבה הלבנה. נשטח אותה בתחתית התבנית. שימו לב שאנחנו רוצים שכבה של לפחות סמנטימטר אחד או שניים כדי שיהיה עומק יפה לכל צבע. כמו כן, שימו לב לשטח שווה כל שכבה, אחר כך נראה את כל השכבות באותו העובי. נכניס את התבנית למקפיא לרבע שעה כדי שהשכבה הראשונה תמצק קצת ואז נוכל לשטח עליה את השכבה השניה.
נמשיך בשכבה הכתומה, נכניס חזרה למקפיא לרבע שעה ואז נסיים בשכבה הצהובה.  נכסה את הבצק בניילון ונכניס למקרר למנוחה נוספת.

כך התבנית נראית אחרי ששיטחנו שלוש שכבות 

(אני לא הכנסתי למקפיא ולכן השכבות אינן סימטריות אז נא לעשות מה שאני אומרת ולא מה שאני עושה)

אחרי מנוחה של כחצי שעה לפחות, נוציא את הבצק מהתבנית ונתחיל לפרוס אותו לפרוסות שוות, בערך סנטימטר כל פרוסה (הפעולה הזו הזכירה לי איך היינו פורסים פרוסות של גלידה מהקרטון ותמיד היה צריך "ליישר". זה מראה קצת כמה אני זקנה, לא?...).

בכל פרוסה נעשה חתכים אלכסוניים ואז נקבל משולשים. חלקם יהיו עם השכבה הלבנה למטה ובחלקם השכבה הלבנה תהיה למעלה.

את הקצוות הלא סימטרית שמתי בצד, אספתי לכדור, שיטחתי וקרצתי עוגיות בצורת פרחים - מיחזור!

עכשיו להחלטתכם - ניתן להכניס את העוגיות לתנור כמו שהן וניתן לפזר עליהן סוכר גבישי שיתן להן מעין נצנוץ קל.

הכניסו לתנור שחומם מראש ל- 130 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט. אפו את העוגיות לשמונה דקות, או עד שאתם רואים שהקצוות נעשים טיפה זהובים.

עכשיו עוד החלטה - אםשר להגיש את העוגיות כפי שהן ואפשר לטבול את הקצה בקצת שוקולד לבן מומס ולטבול מיד בסוכריות צבעוניות.

להגשה - הניחו בקערה גדולה ומלאה בשטויות שישמחו לבב אנוש אמריקאי ו - Happy Halloween!

קלאסיקה מודרנית

מכירים את התכנית הזו של גלגל״צ? תכנית בה משמיעים שירים משנות התשעים ומגדירים אותם כ"קלאסיקה" לדור שלא ידע את קווין.

בערך כמו שאנחנו היינו מקשיבים ל״צפיחית בדבש״ בה היינו שומעים שירים של להקת החיפושיות, ה״מי״ ועוד כל מיני עברותים מגוחכים לשמות להקות של שנות השישים והשבעים. לפחות עכשיו כבר לא מעברתים את השמות, אחרת היה מאד מעניין לדעת איך היו קוראים לblink 182, black eyed peas וכו' (אולי אפונים שחורי עיניים ומצמוץ182?).

לאחרונה התחלתי להראות לבכור סרטים שאני אהבתי בתור ילדה, לאחר סינון של סרטים שיראו לו כ״כ ארכאיים שהוא לא יקשיב לי שוב. להלן מבחר סרטים שראינו ביחד:

- סופרמן המקורי עם כריסטופר ריב (1978)

- סופרמן 2, שהבכור אומר שהוא טוב יותר מהראשון (1980)

את השלישי לא הראיתי לו כי אני לא מראה לילדים שלי שטויות.

(חשבתם פעם על האירוניה, או לחלופין על השיעור שהקוסמוס ניסה ללמד אותנו, כשסופרמן - האיש הכי חזק, הכי יפה, מת כשבר כלי לאחר שנפל מהסוס והפך למשותק בכל גופו?)

נמשיך:

- ביג, עם טום הנקס (1988)

- איטי (1982, מאמינים?!)

- הנסיכה הקסומה (1987)

- מי הפליל את רוג׳ר רביט (1988)

וכן הלאה.

בהמשך אראה לו גם את צ׳רלי צ׳פלין, כי איך אפשר לחנך את הילדים לתרבות קולנוע ללא הנווד?

אישית, אני מאד אוהבת סרטי מיוזיקל ישנים וסרטים בשחור לבן, את פרד אסטייר וג׳ינג׳ר רוג׳רס, ג׳ין קלי, ג׳ודי גרלנד ושאר החבר׳ה המרקדים. אתם יודעים, סרטים בהילוך איטי, כשדיאלוג היה מצולם כשאחד מדבר -השני מקשיב. הראשון מסיים לדבר - השני עונה.

אבל אני יודעת שיש גבול עד כמה אני יכולה להחזיר בזמן את הבכור בגילו הרך. אני כבר אטפל בו כשיגדל. 

טיול בוקר בלוס גאטוס

בשבוע שעבר נסענו חברתי ואני לטיול של בוקר בלוס גאטוס (Los Gatos, החתולים משום-מה), עיר (עד כמה שפרבר יכול להיות עיר) אחת מאלו המקיפות אותנו ב Bay Area.

התחלנו בקפה (איך לא?) במקום נחמד ביותר בשם Los Gatos Coffee Roasting Company. ייחודו של המקום הוא בשלושת חדריו - בראשון ניתן לבחור לחמים, גבינות או נקניקים להכנת כריך, בחדר השני בוחרים את פולי הקפה הרצויים לסוג הקפה הנבחר (יש תאים שקופים בהם ניתן לראות את הפולים השונים ולבחור מאיזו מדינה רוצים את השלוק הנבחר) ובחדר השלישי והריחני ביותר בוחרים את המאפה לסגירת החוויה.

החדר השלישי הוא הריחני כי נמצאת שם מכונה לקליית קפה, גדולה ועגולה וריחנית ביותר. בהחלט מקום מומלץ לפתיחת בוקר שכזה.

משם המשכנו בטיול רגלי על רחוב Main (ראינו תמיד את הרחובות האלו בסרטים אבל הנה הם, נמצאים כמעט בכל פרבר באזור שלנו). ניתן להבין מי מגיע לכאן לפי כמות בתי הקפה האמיתיים, מכוני הספא למיניהם וחנויות תחביב כמו חנות חיילי צעצוע עם כל סוגי וגדלי החיילים מכל הזמנים - http://www.toysoldierco.com/

בהמשך נכנסנו לחנות המציעה תכשיטים, צעצועים ומיני קישוטים, שם קנינו כל אחת דמות היסטורית - 

משה רבנו ונפוליאון עסוקים בשיחה חשובה על עתיד הנוער של היום

למי שמחפש חברים לאמבטיה למרות הביוספינול, או למדף בעבודה של הבעל - http://www.azucastore.com/

המשכנו הלאה ופה נתקלנו בחנות ממתקים חביבה ביותר - http://www.powellsss.com/go/. החנות נראית כמו יצאה מסרט של שנות החמישים וכך גם רוב הממתקים בה (לא מבחינת תאריך התפוגה, חברים!).

יש גם מה שנקרא novelties, כגון האהבה הלא-ברורה למוצרים האלו -

מרענן ריחות ברכב בניחוח בייקון

סוכריה על מקל בטעם - בייקון

והכי מגעיל -

בייקון-על-מקל מצופה בשוקולד

בקצה הפנימי של החנות ראינו מסך טלביזיה גדול עליו הקרינו - כמה מתאים - את הסרט "צ'ארלי והשוקולדה" או במקור - "Willy Wonka and the Chocolate Factory". כשהתקרבנו ראינו שבעלי המקום חשבו על הקטנים בינינו והציבו במקום כסאות קולנוע לנוחותם- 

בדרך החוצה ראינו מדף עם מיני ספוגים קטנטנים שצריך לשים במים ואז הם גדלים לגודל של כף יד בערך. מעוניינים בספוג הזה?

מלאך מתנפח בכוס

בהמשך הרחוב עברנו ליד (עוד) בית קפה, הפעם ראינו מקום המארח היטב גם את הולכי על ארבע

בחלון הראווה מוצג התפריט וגם קופסא עם עוגיות לכלבים - מתחשב!

בדרך חזרה לרכב עברנו בחנות Papyrus, רשת מוכרת למוצרי נייר. העברנו כמעט חצי שעה בחנות אבל מה שהכי התלהבנו ממנו היה מוצב בכניסה - 

 שמלה המעוצבת כולה מכרטיסי ברכה בגדלים שונים

לא הספקנו לעבור בכל המקומות שרצינו ולא ראינו את הנופים שתכננו (העיר נמצאת בשולי הרים וישנם רחובות בהם הנשימה נעתקת (כך לפחות אמרו לי, אני צריכה לברר זאת בעצמי). את אלו אני משאירה לביקור הבא!