מכירים את התכנית הזו של גלגל״צ? תכנית בה משמיעים שירים משנות התשעים ומגדירים אותם כ"קלאסיקה" לדור שלא ידע את קווין.
בערך כמו שאנחנו היינו מקשיבים ל״צפיחית בדבש״ בה היינו שומעים שירים של להקת החיפושיות, ה״מי״ ועוד כל מיני עברותים מגוחכים לשמות להקות של שנות השישים והשבעים. לפחות עכשיו כבר לא מעברתים את השמות, אחרת היה מאד מעניין לדעת איך היו קוראים לblink 182, black eyed peas וכו' (אולי אפונים שחורי עיניים ומצמוץ182?).
לאחרונה התחלתי להראות לבכור סרטים שאני אהבתי בתור ילדה, לאחר סינון של סרטים שיראו לו כ״כ ארכאיים שהוא לא יקשיב לי שוב. להלן מבחר סרטים שראינו ביחד:
- סופרמן המקורי עם כריסטופר ריב (1978)
- סופרמן 2, שהבכור אומר שהוא טוב יותר מהראשון (1980)
את השלישי לא הראיתי לו כי אני לא מראה לילדים שלי שטויות.
(חשבתם פעם על האירוניה, או לחלופין על השיעור שהקוסמוס ניסה ללמד אותנו, כשסופרמן - האיש הכי חזק, הכי יפה, מת כשבר כלי לאחר שנפל מהסוס והפך למשותק בכל גופו?)
נמשיך:
- ביג, עם טום הנקס (1988)
- איטי (1982, מאמינים?!)
- הנסיכה הקסומה (1987)
- מי הפליל את רוג׳ר רביט (1988)
וכן הלאה.
בהמשך אראה לו גם את צ׳רלי צ׳פלין, כי איך אפשר לחנך את הילדים לתרבות קולנוע ללא הנווד?
אישית, אני מאד אוהבת סרטי מיוזיקל ישנים וסרטים בשחור לבן, את פרד אסטייר וג׳ינג׳ר רוג׳רס, ג׳ין קלי, ג׳ודי גרלנד ושאר החבר׳ה המרקדים. אתם יודעים, סרטים בהילוך איטי, כשדיאלוג היה מצולם כשאחד מדבר -השני מקשיב. הראשון מסיים לדבר - השני עונה.
אבל אני יודעת שיש גבול עד כמה אני יכולה להחזיר בזמן את הבכור בגילו הרך. אני כבר אטפל בו כשיגדל.
ממש אותם סרטים שאייל משתף את הבנים שלנו...
השבמחקגם אנחנו ראינו את סופרמן ועוד כמה מהרשימה - אבל הוספת לי עוד רעיונות לעוד כמה ערבי קולנוע ביתיים בחופש הכול כך ארוך הזה.....
השבמחקוואו, איך הסרטים האלו הפכו לנוסטלגיה? אני לא מאמינה שאני חיה כל כך הרבה זמן.
השבמחק