סיום שנה א' בלימודי סאניוויל

באמצע אוגוסט 2010 נחתנו ארבעתנו בסאניוויל והחלה ההרפתקה החדשה בחיינו. כיום, שנה אחרי, אני יכולה לסכם מספר דברים וחוויות -

• אני יודעת להרים את התריסים הונציאניים בלי שצד אחד יברח לי ויפול חזרה למטה.

• אני יודעת איפה לקנות את המלפפונים הנכונים, איפה את העגבניות הנכונות ואיפה את  הגבינות הנכונות. וזה לא באותם מקומות.

• אני לא צריכה לחשב מה השעה בישראל לפני שאני מרימה טלפון

 הפרש השעות, כפי שהילדים הרגישו ביום הראשון שנחתנו כאן. 

השעה היתה שעת אחה"צ מוקדמת אבל אמצע הלילה בישראל.

• ריח הקארי שמגיע מהשכנים כבר לא מפריע לי

• אני כבר לא צריכה מתרגם כשאני מדברת עם התופרת הקוריאנית, הגנן המקסיקני, האמא ההודית מבית הספר, מוכר הדגים הסיני והטלמרקטינג האמריקאי שבולע מלים

• אני לא מתרגשת מהחוקים של בית הספר (״אנו לא מעודדים שיתוף ולכן נבקש לא לתת לילדים לשתף אחרים בתיק האוכל שלהם״, ״אנו שומרים על פרטיות ולכן לא ניתן לכם דף קשר של הורי התלמידים בכיתה״ הן חלק מהפנינים ששמעתי השנה)

•  אני יודעת שביוני המקום יתרוקן מישראלים ויהיה נורא שקט עד סוף יולי כי כולם נוסעים לביקור בישראל

• כשאורזים חפצים לקראת נסיעה לחוף הים, כבר לא עוברת בראשי המחשבה שמדובר על נסיעה של שעה בערך

• אם אני רואה בחנות משהו שמוצא חן בעיני כגון סנדלים לקטנה או חולצה לבכור, אני לא חושבת פעמיים ושמה בעגלה. אם לא יתאים, מחזירים.

• טבעי לי לראות כפפות, מעילים וצעיפים וקישוטים של הלוואין (ליל כל הקדושים, בסוף אוקטובר), על המדפים בחנויות כבר בתחילת יולי

 יולי וחם בחוץ אבל צריך להתכונן לחורף!

• אני יודעת איפה הקוסקו (costco) שתמיד צפוף בו כי אליו הולכים כל ההודים (זה של Sunnyvale) ואיפה הקוסקו הרגוע יותר (mountain view)

אבל -  

• את המיקוד של השכונה הכרתי עוד בישראל ואני שולפת אותו בקלות בעברית אבל כל פעם שאני מתבקשת לומר אותו באנגלית, אני מגמגמת לשניה. את מספר הטלפון שלי, לעומת זאת, אני זוכרת באנגלית אבל מגמגמת לשניה כשמבקשים אותו בעברית.

• לפעמים אני עדיין מתבלבלת וחושבת שיום שני, שהוא תחילת שבוע העבודה, הוא יום ראשון. 

עד כאן סיכום שנה א'. מכיוון שהלימודים הם תלת-שנתיים עם אפשרות להמשך לימודים מתקדמים, יהיה מעניין לראות את סיכום שנה ב' בסאניוויל וכן הלאה.

אז להתראות בשנה"ל הבאה!