יום שני, 14 בפברואר 2011

הם מגיעים מהוונטות

איזה שם נפלא לסרט, נכון?
משהו משנות החמישים. ככה בשחור ולבן, עם מפלצות ועיניים בורקות או כאלה שיורות קרן לייזר ומחסלות את כל תושבי העיירה שלא חשדו בכלום.

אבל מדובר הפעם בעכבישים. מכל מיני סוגים וצבעים, כך שזה באמת סרט בלהות אבל מסוג אחר.

כשגרנו בהוד השרון בקומה גבוהה, אמרתי תודה לאל וברוך שפטרנו מכל מיני חיות שליוו את שנות ילדותי בקומה הראשונה. ג'וקים, חומיינים וגם חרדונים. כל אלה לא הצליחו לרדוף אחרי עד לקומה השלוש-עשרה.

בבית צמוד-קרקע לעומת זאת, זו לא בעיה. בשבילם, כן? כי בשבילי זו בעיה גדולה מאד.
אני פשוט לא סובלת אותם! והם מופיעים לי בכל מיני פינות בבית ומביטים בי במבט שאומר ''מה תעשי? תפטרי ממני, יבוא אח'שלי, אחות'שלי, אמ'שלי וכל החבר'ה - כל אחד יפתיע אותך במקום אחר".

ומה בעלת הבית אומרת? הם באים מהוונטות (פתחי האוורור של החימום המרכזי).

כלומר אין מה לעשות חוץ מלכסות את כל הבית באוהל ענקי ולרסס רעל בכל פינה. מכיוון שלא מתחשק לי השבוע להרעיל את הילדים, בחרתי שלא ללכת על האפשרות המאד מעניינת הזו.

אז כרגע אנחנו בחיפושים אחרי תרסיס מתאים וכל מיני עלים יבשים וטריקים של מכשפות כדי להפטר מהם (על קט ניפ שמעתם?).

איחס!!!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה