לפני שנסענו היתה לי ולמפרנס שפה סודית.
אם הבכור היה רוצה כוס שניה של שוקו, אם הוא היה שואל מה עושים בשבת בבוקר או אם היה מנסה למשוך את הזמן ולא ללכת לישון, היינו - אבא שלו ואני - מדסקסים את העניין באריכות, מעלים אפשרויות שונות (או שאני הייתי מיד מטילה וטו) והכל לפניו, לידו, בחופשיות ובאנגלית.
זה הלך לנו עד דצמבר.
אחרי חמישה חודשים בארה"ב, הבכור שהולך לבי"ס אמריקאי רגיל התחיל לקשקש באנגלית. הוא מנהל שיחות פילוסופיות עמוקות עם חברים בהפסקה ומתקשר עם המורים ללא בעיות.
כל זה טוב ויפה ואפילו מצוין כשחושבים על החששות שהיו לנו לפני המעבר לכאן, על ההסתגלות שלו.
אבל זה ממש לא נחמד כשחושבים שאי אפשר לדבר יותר מאחורי הגב של הילד! הוא מבין הכל. ניסינו לדבר בשפה יותר גבוהה - לא עזר. דיברנו במהירות - הוא קלט. הבנו - זה כבר לא ילך לנו ומה שנותר זה לבחור שפה חדשה.
הצעתי למפרנס לעבור לצרפתית (כי אני למדתי צרפתית כשאמא שלי וסבתא שלי דיברו עלינו מאחורי הגב ואנחנו עדיין עושים את זה ליד הילדים).
הוא אמר Non.
הצעתי שפת סימנים (מאז שעזבתי את מערכת החינוך המיוחד מאד חסר לי לשוחח ללא הפסקה, גם בפה מלא כשאף אחד אחר לא מבין אותי חוץ מזה שמשוחח איתי).
He flipped me the finger.
אז אין ברירה ועכשיו -
yo soy una alumna de espanol!
בימים אלו אני מסיימת שלב ראשון בקורס ספרדית. אין ספק שזה עוזר בתקשורת עם הגנן ומוכרים בחנויות שונות אבל בעיקר זה נותן פתח לשפה חדשה שהבכור עוד לא מבין. נכון שגם המפרנס לא מבין אבל זה פרט שולי. שילמד קודם צרפתית!
מה שבטוח - כבר אין דרך חזרה.
כדאי ללמוד סינית. אומרים שזוהי שפת העתיד, והפקולטה ללימודי סינית בתל-אביב מלאה לחלוטין.צריך למצוא מורה פרטי.
השבמחקלא חושבת שזו תהיה בעייה אצלכם עם אוכלוסיה מעורבת כה גדולה.
תפרסמי מודעה בעיתון "העיר" שיש כאן המון מורים למנדרינית, יפנית, קוריאנית, כל המבטאים וכל הסגנונות האסייתים.
השבמחקכמובן שיש גם מורים לסנסקריט, ספרדית וגם מעט, לא הרבה, מורים לעברית :-)