לפני חודש וחצי שברתי עצם בכף הרגל.
אין לי סיפור מאאאאאגניב של תאונת סקי, קפיצת באנג'י לא טובה או משהו כזה. סתם ירדתי מדרגה, עיקמתי את הרגל חזק והעצם נשברה. מסתבר שזה דווקא די נפוץ. ומאד כואב.
אז עכשיו אני מגובסת ובהפסקה קלה מאפייה.
למען הדורות הבאים ולמען מי מכם שמתכנן לשבור רגל, להלן החוויות מהימים הראשונים -
יום מס׳ 1 - אני בדיכאון.
כואבות לי הכתפיים מהקביים! איך אני יכולה
להעביר לעצמי שתיה ואוכל כשאני עם שתי ידיים על הקביים?? אכלתי פיתה עם גבינה צהובה בבוקר
ושתי עוגיות עם חברה שבאה לבקר. לא אוכלת שום דבר אחר במהלך היום. טוב
שיש מרתון מקגייוור בטלביזיה.
יום מס׳ 2 - באינטרנט מוצאים הכל.
האתר mybrokenleg.com נתן
לי המון טיפים והחיים שודרגו בהתאם. המפרנס התקין עמדת הטענה לאייפד, לפטופ
וטלפון מאחורי הספה עליה אני ממוקמת עם הרגל למעלה. יש לי שקית בד של טארגט כדי להעביר דברים ממקום
למקום. הבכור הביא לי את הכסא מחדר העבודה ואני מתגלגלת בין הספה למטבח
וככה מעבירה לעצמי אוכל ושתיה. מרתון ״באפי ציידת הערפדים״. טלפונים מחברות
שמציעות עזרה, אני מחליטה שהגיע הזמן בחיי שגם אקבל. אחרי כמעט נפילה על הרגל הלא נכונה במהלך סיבוב בבית עם
הכסא, מחליטה להתרגל לקביים.
יום מס׳ 3 - יום הגבס הצבעוני.
במרכז הרפואי נתקלנו בבחירה קשה. גבס וורוד? ירוק?
אולי צהוב? לקחנו סגול. חזרה בבית - אם אני רוצה לאכול
משהו זה אומר להתעסק עם הקביים ואני כבר מוותרת. גם ככה התיאבון ממש לא גדול,
אכלתי קורנפלקס בבוקר, צ׳יפס בצהריים וכלום בערב. לא חטיפים,
לא ממתקים. לא רוצה להתעסק עם הקביים אם לא ממש חייבים - אני עוד ארד במשקל ככה, דווקא לא רע!
יום מס' 4 - יום העצמאות.
אני לבדי, נוסעת לבית הספר שלי כדי לארגן את
הכיתה. שש שעות רצופות של גזירת כרטיסי הברקה מנויילנים, אמפתיה מהצוות והערכה
לגבס הסגול. חוזרת הביתה, מועדת לאחור ודורכת על הרגל המגובסת - לא רעיון
טוב. המפרנס מביא ארוחת ערב מהפלאפליה החדשה שנפתחה היום - אני מאושרת!
יום מס׳ 5 - ביפ ביפ!
בבוקר נסעתי לחנות לציוד רפואי ושכרתי את סקוטר (קורקינט) מיוחד שמותאם למי שצריך להתנייד על רגל אחת ולהרים את הרגל השניה. עכשיו אני super scooter girl!! אני עושה וווווששששש ועוברת את כולם, חסר לי רק פעמון ומנוע שירעיש לכולם בלילה. הילדים רוצים סיבוב, צריך להזהר שלא יקחו ואני אמצא את עצמי מחפשת את הסקוטר שנמצא בחדר השני.
הסקוטר אפשר לי לחזור לחיים כמעט רגילים. הוספנו לכידון שלו סלסלה של אופניים וכך אני יכולה לקחת איתי דברים ממקום למקום. אחרי חודש וחצי של הסתגלות למצב החדש, אזרתי אומץ והכנתי קינוח לארוחת הצהריים החודשית של צוות ההוראה של כיתה א'. חשבתי על רעיון חדש לכוסיות האלה, והרי התוצאה -
כוסיות עוגיית בננה במילוי קרם נוטלה וקפה
לבצק
2 מקלות חמאה (126 גרם), בטמפרטורת החדר
1 כוס סוכר לבן
1/3 כוס דחוסה של סוכר חום
2 ביצים
1 כף תמצית וניל
3 כוסות קמח רגיל
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית מלח
מחית בננה / תותים או כל פרי אחר
למילוי
1/3 כוס ממרח נוטלה
1 כוס אבקת סוכר
1 מקל חמאה (113 גרם) , בטמפרטורת החדר
1/2 כוס נספרסו / אייריש קרים / פרנג׳ליקו וכו׳
עכשיו מה?
לחמם את התנור ל - 150 מעלות צלזיוס, 350 פרנהייט.
לערבל את החמאה ושני סוגי הסוכר עד שתתקבל תערובת תפוחה ואוורירית, כשלוש דקות בערך.
להוסיף את הביצים ותמצית הוניל ולערבב עד להטמעה מלאה.
להוסיף את המרכיבים היבשים (הקמח, סודה לשתיה והמלח) לאט לאט ולערבב היטב.
להוסיף את הפרי המעוך (אני אוהבת בננה) ולערבב.
להניח
את הבצק שהתקבל במקרר לפחות לשעה (או במקפיא לרבע שעה אם ממהרים) על מנת
שהוא יתקשה מעט ויהיה יותר נוח לעבודה. לקחת כפית, להוציא כל פעם כמות
שתספיק לכדור בגודל 1.5 - 2 אינץ׳.
להניח את הכדורים בתבנית מיני-מאפינז משומנת היטב ולהכניס לתנור ל - 10 דקות, או עד שהבצק מזהיב טיפה.
להוציא את התבנית מהתנור ולדחוף את החלק המרכזי עד לקבלת כוסית קטנה, אני נעזרת בקצה של כף עץ.
לתת לכוסיות חמש דקות לצינון קל ואז להוציא אותן מהתבנית בעדינות לצינון מלא.
הכנת המילוי -
בקערת המערבל שרחצנו וניקינו היטב, לערבל את החמאה הרכה, הקפה או ליקר, אבקת הסוכר והנוטלה.
להניח כמות של כפית בערך (אני נעזרת בשקית זילוף, יותר קל ככה לשלוט בממרח הנזיל) בתוך כל כוסית.
לשמור במקרר אבל להוציא כשעתיים לפני ההגשה על מנת לתת לחמאה להתרכך - כך מקבלים ביס של עוגיה נימוחה עם מילוי רך.
ניתן
להניח פרוסה של הפרי שבחרתם להוסיף לבלילה, בתור קישוט. אפשר לשים גם
קוקוס (כמו שרואים בתמונה), כדור קטן של שוקולד מריר או כדור של וניל (ניתן
לרכישה בסופרמרקט או בחנויות האפיה).
התגובה של צוות המורות, לאחר הביס הראשון - oooooooooh myyyyyyy gooooooodddddddd
אני חושבת שהיה להם טעים.
אין, אין על באפי.
השבמחק