דברים שלוקח זמן להתרגל אליהם, חלק א'

1. הגנן (חאוויר, לא פחות) מגיע, מעיף את העלים שנשרו מפינה אחת לפינה השניה ומשום מה לא מצליח ליישר את צמרת העצים שנטעו בשורה (כמו מעין גדר חיה). הסיבה לדבריו? כי הגנן הקודם נטע אותם. מה הקשר? תגידו לי אתם.

                                                                  נו, מה כל-כך קשה?...

2. המנקה עוברת על החלונות אבל לא מצליחה להסיר כתמי מים קשים מהצד החיצוני של החלון בסלון. למה? כי הכתמים נמצאים בצד החיצוני של הבית. אני כבר לא גרה בקומה 13 אלא בבית פרטי, אבל זה לא אומר שלמנקים פתאום קל לפתור בעיות כאלו.

3. להשאיר דלתות פתוחות. פה כולם פתאום מרגישים כל- כך בטוחים, שהם משאירים את דלתות המרפסת ואפילו את דלת הכניסה לא נעולות. יש לי חברה שבמהלך היום משאירה את דלת הכניסה פתוחה כדי להכניס יותר אוויר. כבר הצלחתי להגיע לרמת אופוריה של דלת מרפסת לא נעולה אבל כל פעם שאני חוזרת הביתה, אני מעיפה מבט אל הטלביזיה. אם היא עוד שם, הכל בסדר.

4. הערוץ הישראלי. מדובר בתחנה שחצי מהשידורים שלה הם ישירים וחצי מוקלטים או סדרות שמגיעות באיחור של שנה. מסקנות מהערוץ? בבקשה –

• רפי רשף מעצבן נורא גם כאן.
• כוכב נולד פתאום נראית אפשרות לא רעה לצפיה (וסליחה עם אלו מחברי הצופים בקביעות, אני לא ראיתי את התכנית מאז העונה הראשונה שלה).
• לונדון וקירשנבאום, שגם ככה לא כ"כ הקשיבו למרואיינים שלהם, נראים עכשיו מה-זה חוצפנים יחסית למראיינים האמריקאים (אבל אני עדיין אוהבת את הציניות שלהם).
• פרסומות בערוץ הישראלי נראות כמו פרוייקט סיום של חוג תקשורת במתנ"ס אשדוד ג'

5. הקמח המקומי. זה לא הקמח שאני רגילה אליו, זה בטוח. אם אני לא רוצה להכין מאפין שאוכל לזרוק על פורץ שיכנס לי דרך הדלת שלא נעלתי במרפסת ולהרוג אותו, כדאי להוריד לפחות רבע כוס קמח ממה שכתוב לי במתכון הישראלי. אני עדיין עושה נסיונות אז תסלחו לי חברי המקומיים אם מדי פעם אני מביאה משהו שגורם לחנק קל.

6. ביה"ס. זה הנושא שהכי קשה לי להתרגל אליו. בהתחלה היה לי קשה לבלוע את מראה החצר הפתוחה. תעזבו אותי משומר, הגדרות פתוחות לחלוטין! כל ילד שרוצה יכול ללכת הביתה או לכביש הצמוד. הילדים הולכים לשירותים שמחוץ לכיתה שלהם לבד, אף אחד לא בודק שהכל בסדר. ועוד לא אמרתי כלום על החגים שנחגגים בעליבות משמימה לעומת ישראל. או על העובדה שהגן של הבכור הוא מעשר עד שתיים בלבד.

אבל יש גם דברים חיוביים – הישראלים הפרועים הופכים פה לחננות. מהיום הראשון בגן (כאן, גן החובה נקרא קינדרגרדן והוא נמצא בתחום ביה"ס) הבכור עמד בטור וחיכה לגננת שתפתח את הדלת. לגננת אגב, קוראים מיס ברק (Miss Burke) ולא "בואי הנה". 

קרה גם שחיפשנו את הסוודר החדש שלו במשך שבוע עד שמצאנו אותו על הגדר בחצר, אף אחד לא חשב לקחת אותו במשך שבוע שלם!

 יש עוד, הרבה יותר. למשל החברים של דניאל מהגן – צ'וביטה מהודו, ריאן מאיראן, בטסי ממקסיקו, ג'ימיין מקוריאה ועוד כמה מקומות על הגלובוס רק לא מאירופה. ישראלים אגב, יש בשפע.

                                       אלו לא נרות חנוכה, אלו נוצות של תרנגול הודו

אני מכינה לארוחת שישי עם חברים (עוד אירוע מקומי שאפרט עליו בפעם אחרת) את עוגת הגבינה עם אייריש קרים וגנאש שוקולד, למזלי אין בה קמח. עקב מספר בקשות שקיבלתי, אפרט את המתכון עם הערות וטיפים בפעם הבאה. שיהיה בהצלחה!