כשהפיה מפספסת

אסור לזלזל ביכולת הילדים שלנו להאמין בפיות וקסמים, ולא משנה כמה הם גדולים, בוגרים או רציניים.

השבוע פיית השיניים פספסה בגדול והבכור, בשניה שהבין שהגיע הבוקר, שלח את ידו אל מתחת לכרית, שלף משם את קופסת השיניים המיוחדת (שקיבל מסבתא בישראל), פתח אותה ונחרד לגלות שהפיה לא ביקרה אותו בלילה ולא השאירה עבורו דולר.

אני מסתכלת, רואה את הפנים של הילד שלי מתעוותות ואת הדמעות הזולגות וכל מה שעובר לי בראש זה "שיט שיט שיט שיט שיט!" (סליחה על השפה אבל מעולם לא אמרתי שהבלוג מתאים לילדים קטנים!).

עכשיו - כן, אני יודעת שזהו מנהג מאד "אמריקני" וקפיטליסטי. נכון, אני מסכימה. אבל מה לעשות כשהילד גר כאן, כל חבריו מתעסקים בנושא הזה בשלוש השנים הראשונות לבית הספר (לפחות) ויש לו ציפיות?

למזלי שמרתי בצד עבורו שני ספרים שרכשתי עבורו לפני חודשיים, לכל למקרה שתמיד מגיע. כשהוא הגיע למיטתנו, כולו אדום מבכי ומשינה, כיסיתי אותו טוב בשמיכה ורצתי למגירה. שלפתי את הספר, הנחתי אותו מתחת לכרית שלו ואז אמרתי לו לבדוק שוב, אולי בגלל החושך הוא לא ראה את מה שהפיה השאירה לו.

עברו כמה דקות והילד לא חוזר.

נכנסתי לחדר וראיתי אותו כבר שקוע בספר החדש. "רואה?" אמרתי לו "כנראה שהפיה לא יכלה לשים את הספר מתחת לכרית בזמן שישנת, אז היא חיכתה שתקום!"

וזה עבד. אמנם הוא יודע שאין כזה דבר "פיית השיניים" ונכון שהוא יודע שאני הנחתי את המתנה מתחת לכרית, אבל עדיין היה זיק של נאיביות בעיניים והעיקר - שמחה על שקיבל מתנה לכבוד האירוע החשוב של נפילת השן.

לבית הספר הוא כבר הלך עם הספר ביד וחיוך על פניו. וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב.

 יומיים לאחר מכן נפלה שן נוספת ותאמינו לי שהפיה הפעם הגיעה בזמן!

יודעים איך זה, כשמגיעים למכולת ונתקלים במשהו חדש שמצית בכם את החשק להכין עוגיות רק בשביל זה? זה מה שקרה לי השבוע כשנתקלתי לראשונה בשקית של נתיחי קינמון של הרשי'ז. והרי התוצאה -

עוגיות קקאו ונתיחי קינמון

מה להכין לפני?

2 1/4 כוסות קמח
1/2 כוס קקאו
1 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
3/4 כפית קינמון טחון
1 כוס חמאה (240 גרם) בטמפרטורת החדר
1 כוס סוכר חום דמררה
3/4 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
2 ביצים
2 כוסות נתיחי קינמון (ניתן להחליף בנתיחי שוקולד מריר או לבן)

ועכשיו מה?
1. לחמם את התנור לחום של 375 פרנהייט, 190 צלזיוס לפחות לעשר דקות.
2. באמצעות וו הגיטרה, לערבל את החמאה, הסוכר והסוכר החום עד לקבלת תערובת אחידה ואוורירית. להוסיף אחת-אחת את הביצים ואת תמצית הוניל עד להטמעה.
3. בקערה נפרדת, לאחד את הקמח, הקקאו, הסודה לשתיה, המלח והקינמון. להוסיף לאט-לאט את תערובת הקמח לבלילה עד לאיחוד נאה.
4. להוסיף את נתיחי הקינמון (או משהו אחר שאתם רוצים ע"מ להחליף את הקינמון). שימו לב - התחילו בכוס אחת של נתיחים ותראו אם זה מספיק לכם או שאתם רוצים להוסיף - זה עניין של טעם.
5. באמצעות כפית (אני השתמשתי בכף גלידה), צרו עוגיות על נייר אפיה והכניסו לתנור ל כ-10 דקות.

צננו היטב את העוגיות ו- יאמ!

הערה - בתמונה רואים נתיחים שלמים יפים על העוגיות. את זה השגתי על ידי הנחת נתיחים בודדים על תלולית העוגיה שנחה על תבנית האפיה, שניה לפני שהכנסתי לתנור. אל תוותרו על זה - מראה העוגיה שווה לחצי מהטעם שלה!

לכל דבר יש פעם ראשונה

ברגעים אלו אנחנו עושים משהו שלא חשבנו שנעשה. חברים מגיעים ואנחנו מתכוננים לשבת מול הטלביזיה כדי לראות את הסופרבול. 

כן כן, אותו ספורט אלים וללא חוקים ברורים (לי, לפחות) והמעודדות שהדבר היחיד שהן מעודדות אצלי זו הידיעה שיש למגדר שלי עוד דרך ארוכה.

מעולם לא התעניינו במשחק ובטח שלא ארגנו לעצמו יום מיוחד כדי לראות אותו. אם כבר אז תמיד אמרנו שכדאי לנצל את המכירות של הטלביזיות הגדולות לקראת המשחק, הסיילים המיוחדים ומחירי הטלביזיות שהרבה אנשים מחזירים לחנויות השונות למחרת המשחק.

לא חשבתי שככה אחליף את ערבי חמישי, כשהיינו צופים במשחק של מכבי ת"א עם קערת גרגרי חומוס מפולפלים במשחק הו-כה-אמריקאי ובנקניקיה בלחמניה. אבל הנה אנחנו, או יותר נכון - הנה טובי בחורינו, יושבים מול המסך עם בניהם (גיל שבע ומעלה, מתחת לזה הם לא כ"כ מתעניינים), שחוזרים על קריאות אבא שלהם כי הם לא מבינים כלום אבל רוצים להיות חלק מהחגיגה. איפה הנשים? בבית עם הילדים, כמובן. ותאמינו לי שרובן לא מפצחות גרעינים מול המסך כרגע.

אבל ככה זה, כשקבוצת הפוטבול של סן-פרנסיסקו מתחרה על הגביע. אנחנו גרים באזור ואת צבעי האדום-וזהב של מדי הקבוצה רואים בכל מקום כבר חודש, ובמקום "חג שמח" אתה שומע בכל סיום של משפט "Go 'Niners". אז אם אי אפשר להתעלם, נצטרף לחגיגות!

ממתק באונטי - שוקולד וקוקוס

אם מדברים על טעם ילדות, זה בהחלט אחד מהגדולים שלי. כילדה ישראלית שגדלה בשנים של החרם הערבי (מישהו זוכר??) תמיד ביקשתי ממי שנסע לחו"ל, שיביא לי באונטי. טעם השוקולד הנמס בפה והקוקוס הנימוח על הלשון, בעיקר אחרי הוצאה מהמקרר (זו שריטה עמוקה שקיבלתי בירושה הישר מאמא שלי. אני אוהבת ממתקי שוקולד בעיקר כשהם מגיעים אלי אחרי מנוחה במקרר, ורוגעלך הם הכי טעימים כשאוכלים אותם ישר מהמקפיא). 

מה לקנות?

3 כוסות קוקוס טחון ממותק

2/3 כוס חלב מרוכז ממותק

1/2 כוס אבקת סוכר

340 גרם שוקולד מריר חתוך לחתיכות קטנות / שוקולד צ'יפס

ועכשיו מה?

לערבב את הקוקוס, חלב ממותק ואבקת סוכר בקערה גדולה. התערובת צריכה להיות דביקה ואחידה.

ליצור מהתערובת כדורים / מלבנים או כל צורה אחרת שאתם רוצים ונוחה להכניס לפה בביס :) ולהכניס למקרר לשעה לפחות, כדי שהתערובת תתמצק ותהיה נוחה לעבודה.

כך נראית תערובת הקוקוס לפני ההטבעה בשוקולד

כשהתערובת התקררה והתמצקה, הוציאו אותה מהמקרר והמיסו את השוקולד בבאן-מארי, עד שהשוקולד ימס כולו ויבריק.

 הטביעו כל  אחד מהממתקי קוקוס בשוקולד - הרימו כל אחד מהם בעזרת מזלג (לא לתקוע את המזלג בממתק, הניחו כל ממתק על המזלג והטביעו בשוקולד. הניחו אותם על נייר אפיה עד שהשוקולד יתקשה והכניסו למקרר לפחות לחצי שעה עד להתקשות.

שומעים את הקראנץ'??

בפעם הבאה אכין את הממתק ממש באותו יום של ההגשה כי מאד (מ-א-ד) קשה להמנע מלתת ביס בממתקים האלה כשרואים אותם.

עוד משהו - בפעם הבאה גם אטמפרר את השוקולד כדי שלא ימס במגע. איך עושים טמפרינג / טימפרור? ככה.

אז תהנו מטעמי הילדות ו - Go 'Niners!!